ברון ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ

בפני תביעה כספית בסך 12,000 ₪, שעניינה עיכוב שחל בטיסה מפראג לנתב"ג, בה נסעו התובעים. אין חולק, כי הטיסה התעכבה במספר שעות, שבמהלכם קיבלו התובעים מספר מסרוני-עדכון באשר לשעת ההמראה המצופה, ואף קיבלו שוברים למוצרי מזון כלשהם. אין חולק כי בידי התובעים היה מכשיר טלפון סלולרי שניתן היה לעשות בו שימוש משדה התעופה בפראג (ואף נעשה בו שימוש כזה). אין גם חולק כי העיכוב הצטבר לכדי 5 שעות לערך.

התובעים טוענים, כי העיכוב היה למשך 5 שעות ו-3 דקות, ואילו הנתבעת טוענת כי העכוב היה למשך 4 שעות ו-50 דקות (ושעת הנחיתה התאחרה רק ב-4 שעות ו-40 דקות). בניגוד לתובעים, לנתבעת היו אסמכתאות לביסוס הזמן הנטען.

חובות חברת התעופה לנוסעיה, בקשר לעיכובים בטיסות, מעוגנים בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן – "החוק"), ועיון באותו חוק מלמד, כי חובת פיצוי קמה באחד משני מצבים: הראשון הוא כאשר טיסה בוטלה (ולצורך כך, איחור של למעלה מ-8 שעות נחשב ביטול, אך הדבר אינו רלבנטי לענייננו), והשני הוא כאשר קמה לנוסעים הזכות לסיוע כקבוע בחוק, והחברה הפרה את חובתה לסייע להם.

סעיף 7(א) לחוק קובע כי באיחור של שעתיים עד חמש שעות זכאי נוסע למזון ומשקאות ושירותי תקשורת. סעיף 7(ב) לחוק קובע, כי באיחור של חמש שעות עד שמונה שעות זכאי נוסע גם להשבת תמורת הכרטיס או לטיסה חלופית.

לבד מכך, שהתובעים טסו בפועל בטיסה המאוחרת, הרי ממילא לא הוכיחו כי האיחור עבר את סף 5 השעות, כאמור לעיל, ולפיכך עניין לנו בסעיף 7(א) לחוק, בלבד.

אין חולק, כי מזון ומשקה סופקו לתובעים (בדמות שוברים לרכישת מזון), גם אם ניתן לחלוק על מידת ההתאמה של המזון לצורך לשבוע למשך מספר שעות. אין גם חולק, כי בפועל לא סיפקה הנתבעת לתובעים, באופן אקטיבי, "שירותי תקשורת".

עם זאת, מונח זה, המוגדר בסעיף 3(א)(1)(ד) לחוק כולל 2 שיחות טלפון ואפשרות לשלוח פקס או דואר אלקטרוני. מקום בו בידי התובעים היה מכשיר טלפון סלולרי שניתן לעשות בו שימוש, איני סבור שיש לראות את התובעת כמי שלא מילאה אחר חובתה. שונה היה הדבר אם היו התובעים טוענים, כי פנו לנציג בדלפק וזה סרב לאפשר להם לבצע שיחת טלפון, אך לא כך נטען ולא כך היה.

התובעים טוענים לנזקים עקיפים שונים שנגרמו להם כתוצאה מהאיחור בנחיתה, אולם ככלל, אין מקום לפסוק לנוסעים פיצויים החורגים מאלה הקבועים בחוק הנזכר, וכפי שראינו, בנסיבות המתוארות, עם כל אי-הנוחות שנגרמה, אין התובעים זכאים לפיצוי כלשהו.

אציין, כי לא נכנסתי בתיאור דלעיל לטענה נוספת של הנתבעת, כי סיבת העיכוב היתה תקלה כזו, המכניסה אותה ממילא לחריג הקבוע בחוק, בדבר איחורים עקב נסיבות שאין לחברת התעופה שליטה עליהם; זאת מאחר שנוכח תוצאת פסק-הדין, אין כל צורך להכריע בטענה זו.