ת"ק 49265-04-15 ויזל נ' בנק לאומי

תביעה כספית בסכום של 10,000 ₪.

1. בראשית חודש יוני 2014 או בסמוך לכך, פנה התובע לנתבעת, תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק"), והתעניין בנטילת משכנתא לצרכי רכישת דירת מגורים (להלן: "המשכנתא" או "ההלוואה"). לטענת התובע, לאחר שעמד בכל הדרישות שהציב לו הבנק, חזר בו הבנק מהסכמתו ליתן לו משכנתא מאחר שהתרעם על כך כי דבר פטירתו של המוכר (לאחר חתימת הסכם המכר), לא הובא לידיעתו. וכך, התמהמה הבנק במשך ששה חודשים עד אשר הודיע לו כי בקשתו לנטילת משכנתא – מסורבת. בנסיבות אלו, התובע טוען כי נאלץ לפנות לבנק אחר ולהתחיל פעם נוספת בהליך נטילת המשכנתא, כך שמועד המעבר לדירת המגורים שרכש התעכב בחודשיים במהלכם נאלץ לשלם דמי שכירות. את הוצאותיו בגין כל האמור העריך בסכום של 10,000 ₪ אותם הוא תובע מהבנק.

2. הבנק מפרט בכתב הגנתו כי בתאריך 5.6.14 התובע פנה למוקד הטלפוני שלו וביקש לקבל "אישור עקרוני" לנטילת משכנתא בסכום של 600,000 ₪, וזאת למימון רכישת נכס מקרקעין. בקשתו אושרה באופן עקרוני, אך הובהר לו כי אישור זה כפוף לכך כי כל הפרטים שמסר בשיחה - יאומתו, ולא יתגלו פרטים חדשים שלא נמסרו קודם לכן.

רק בתאריך 6.7.14 חתמו התובע ורעייתו על הסכם לרכישת דירה בבני-ברק (נספח א' לכתב ההגנה) ובמהלך חודש אוגוסט 2014 הם פנו לסניף הבנק ברמת-גן וביקשו לקדם את עניינם. תחילה המציאו חלק מהמסמכים שנדרשו מהם, וחלק נוסף הומצא במועד מאוחר יותר עד אשר בתאריך 29.10.14 חתמו התובע ורעייתו על "תיק הלוואה". גם במסגרת חתימתם זו הובהר להם כי האישור הוא עקרוני בלבד ואין בפתיחת תיק ההלוואה כדי להוות התחייבות של הבנק להעמדת ההלוואה. היא מותנית באימות המסמכים שהומצאו ומתן בטוחות ומסמכים לשביעות רצון הבנק, וככל שלא יתגלו פרטים חדשים שלא נמסרו על ידי התובע בבקשה לקבלת ההלוואה.

בין המסמכים שהתבקש התובע להמציא לאחר פתיחת תיק ההלוואה היו גם "כתב התחייבות", "אישור והוראות בלתי חוזרות" ו"אישור פרטי חשבון בנק ואישור תשלום ע"ח תמורת הדירה" – שעל כולם להיות חתומים על ידי המוכר שעתיד לקבל לידיו את כספי ההלוואה שהבנק עומד להעמיד לטובת הקונה, ולאפשר רישום משכנתא על נכס. אלא, שעל כל האמור חתמה עו"ד מירב מור, ב"כ המוכר, באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שנמסר לה. על פי נהלי הבנק, ההנחיה במקרה כזה היא להתקשר למוכר בעצמו על מנת לאמת ולוודא עימו את אמיתות העסקה הנטענת מול הבנק, המהווה כאמור בסיס למתן ההלוואה המבוטחת בשעבוד הנכס לטובת הבנק. וכך היה - נציגת הבנק ניסתה להשיג טלפונית את מוכר, אך בנו שהשיב לטלפון סיבר את אוזנה כי אביו "חרש אילם". גם התובע אליו פנתה הנציגה לא השיב לה לשאלה מדוע המוכר בעצמו אינו חתום על המסמכים אלא הפנה אותה לעו"ד מור שהשיבה כי המוכר "חולה מאד".

בדיעבד, ורק בעקבות צו ירושה שהועבר לבנק בתאריך 30.11.14, התברר לבנק כי למעלה מחודשיים קודם לכן, בתאריך 10.9.14, הלך המוכר לבית עולמו.

הבנק מלין על כך כי בשום שלב בתהליך העמדת המשכנתא לא סיפר לו התובע פרט מהותי - כי המוכר נפטר. חרף האמור, הבנק, מצדו, ניסה לבחון אפשרות להעמיד את המשכנתא באמצעות העברת הכספים לחשבונו של מנהל עזבון זמני או לחשבונו של המוכר, אך הצעה זו נדחתה על ידי התובע. על רקע זה הודיע הבנק לתובע כי לא יוכל להעמיד לו את ההלוואה.

הבנק טוען כי התנהלותו של התובע היא שסיכלה את האפשרות להעמיד את ההלוואה, ואין לתובע אלא להלין על עצמו בלבד ועל התנהלותו חסרת תום הלב הגובלת במרמה. משסורבה ההלוואה, בקשה למחיקת הערת אזהרה שבינתיים נרשמה לטובת הבנק הוגשה בתאריך 16.12.14, וההערה עצמה נמחקה בתאריך 21.12.14. לתובע לא נגרם אפוא כל נזק ודין תביעתו, להידחות.

לאחר ששמעתי את התובע ואת נציג הבנק ושתי העדות מטעם הבנק (גב' זיו [הפקידה שטיפלה בבקשה למשכנתא] וגב' הופמן [מנהלת נציגות מערך המשכנתאות בסניף]), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4. האישור הטלפוני שניתן על ידי הבנק בחודש יוני 2014 היה "אישור עקרוני", בבחינת בדיקת היתכנות ראשונית לקבלת משכנתא על ידי התובע ורעייתו. רק לאחר שרכשו בני הזוג את הנכס בתאריך 6.7.14 פנו לבנק פעם נוספת, שאז נדרשו להמציא מסמכים ואישורים שונים. על פי עדותו של התובע מאחר שלא היה "טאבו" על הנכס שרכש, המצאת המסמכים ארכה זמן. טענתו כי הבנק העמיד דרישות/בקשות חריגות ("קשות") היא טענה כללית וסתמית שלא הוכחה.