1.לפניי תביעה לקבלת פיצוי על סך 11,685 ש"ח מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – חוק שירותי תעופה).
2.למעשה, אין בין הצדדים מחלוקת רבה לגבי התשתית העובדתית העומדת בבסיס התביעה. התובע ביקש לחזור לישראל מצרפת ביום 3.7.2017 בטיסה שרכש מן הנתבעת. שעת הטיסה המיועדת הייתה 23:15. התובע התייצב בדלפק הצ'ק-אין בשדה התעופה בשעה 20:30. במעמד זה נאמר לתובע שיש רישום יתר בטיסה (overbooking). הוצע לתובע לקבל פיצוי בסך 150 יורו, לשכנו במלון ללילה וכן לספק לו ארוחת ערב ובוקר, אולם התובע סרב להצעה זו שכן היו לו עיסוקים בישראל שלא רצה לבטלם. בתגובה לכך נמסר לתובע כי בכל זאת אין עבורו מושב פנוי במטוס, שכן לא "אישרר" את חזרתו. התובע טען בכתב התביעה כי הוא טס באמצעות הנתבעת פעמים רבות, וכי מעולם לא התבקש לערוך אשרור קודם של הטיסה. בשעה 22:20 נאמר לתובע כי קיים סיכוי שיעלה לטיסה והוא קיבל כרטיס "stand by". התובע התבקש לעבור ביקורת דרכונים ולגשת אל שער היציאה. התובע פעל כך, ולאחר המתנה נוספת הונפק לו כרטיס עליה למטוס שעליו מספר מושב. התובע עלה למטוס והתיישב בכסאו. לאחר מספר דקות ניגש אל התובע נציג של הנתבעת, ואמר לו שלמעשה המושב מיועד לנוסע אחר, ועל כן עליו לרדת מן המטוס. התובע עשה כפי שהתבקש וירד מן המטוס. לתובע ניתן שובר פיצוי בסך 400 יורו ושובר ללינה בבית מלון בנמל התעופה. כן נמסר לתובע כרטיס עליה למטוס לטיסה למחרת בשעה 10:50. התובע הוסיף כי לאורך כל הדרך היחס שזכה לו מנציגי הנתבעת היה מזלזל, אדיש ולא אכפתי.
3.התובע עותר בכתב התביעה לקבלת הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (בסך 2,050 ש"ח), החזר עבור עלות כרטיס הטיסה בכיוון אחד (בסך 1,012 ש"ח), וכן פיצויים לדוגמה שכן בין היתר, המלון שבו שוּכן היה לטענתו ברמה ירודה, ולא הוצעו לו מזון ושירותי תקשורת (בסך 10,250 ש"ח). בדיון טען התובע כי במלון שבו לן הייתה ארוחת בוקר, אולם הוא הוסיף כי איכותה הייתה ירודה גם כן. התובע מסכים כי מסכומים אלו יש לקזז סכום של 400 יורו שאותו קיבל מן הנתבעת.
4.כאמור, הנתבעת מסכימה לרובה של ההשתלשלות העובדתית המתוארת על-ידי התובע. זאת, למעט הכחשתה את טענות התובע בקשר לרמת המלון שבו שוכן ללילה אחד. זאת ועוד, הנתבעת אף מודה כי התובע זכאי לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה בסך 2,050 ש"ח, וטענתה היא כי הסכום הנמוך יותר בן ה-400 יורו ניתן לתובע בטעות. במהלך הדיון הודתה נציגת הנתבעת, בהגינותה, כי בהעלאת התובע למטוס והורדתו ממנו נפלה תקלה. עוד הוסיפה נציגת הנתבעת, שוב בהגינותה, כי היא מאמינה לתובע כי לא ניתן לו מזון במהלך המתנתו.
5.כאמור, המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת. מוסכם על בעלי הדין כי התובע זכאי לפיצוי הסטטוטורי בסך 2,050 ש"ח (סעיף 5(ב) לחוק והתוספת הראשונה לחוק; לכתב התביעה צורף נספח שבו נרשם שהמרחק בין ישראל לצרפת הוא 3,276 ק"מ והנתבעת לא חלקה על כך). עוד מוסכם על הצדדים כי מהפיצוי שיקבל התובע יש לקזז סכום של 400 יורו.
6.ייאמר כבר עתה, כי התובע אינו זכאי להחזר עבור עלות הטיסה, שכן הוא קיבל כרטיס טיסה חלופי לישראל (ראו, סעיף 5(ב) סיפה לחוק שירותי תעופה: "נוסע שמפעיל טיסה או מארגן סירב להטיסו ולא הסכים לוותר על מקומו בטיסה בתמורה מוסכמת כאמור בסעיף קטן (א), זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן שירותי סיוע ופיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, וכן לפי בחירת הנוסע – השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי" [ההדגשה הוספה, א.ו.]; וכן ראו, סעיף 3(ב)(4) לחוק לאמירה דומה).
7.זאת ועוד, בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע פיצויים לדוגמה בהתבסס על סעיף 11 לחוק שירותי תעופה. על-פי סעיף-קטן (א)(1)(א) להוראת חוק זו, "בית המשפט רשאי לפסוק לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,250 שקלים חדשים, אם מצא כי נעשה ביודעין אחד מאלה... לא נתן הטבות לנוסע שסירב להטיסו, בניגוד להוראות סעיף 5". בין ההטבות להן זכאי הנוסע במקרה של סירוב להטיסו במקרה של רישום יתר (מקרה הנדון בסעיף 5 לחוק), הנוסע זכאי ל"מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה", אירוח בבית מלון ושירותי תקשורת (סעיף 3(א)(1) לחוק). פסיקת הפיצויים לדוגמה נתונה אפוא לשיקול דעת בית המשפט, שכן המחוקק נוקט בלשון "רשאי". חוק שירותי תעופה מונה מספר שיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת קביעת שיעור הפיצויים לדוגמה, ובהם, הגברת אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד הנוסע לממש את זכויותיו, היות ההפרה הפרה חוזרת, חומרת ההפרה ונסיבותיה ושוויה הכספי של העסקה (ראו, סעיף 11(ב) לחוק).
הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע שלא הוצע לו מזון. בנוסף, התובע טוען שלא הוצעו לו שירותי תקשורת. עם זאת, בענייננו קיימות נסיבות מקלות בדבר טענות התובע לגבי שירותי הסיוע שהיה זכאי להם מן הנתבעת. אשר לשירותי המזון, מדובר היה ממילא בזמן המתנה בשדה לשעה היעודה של הטיסה, להבדיל מהמתנה ממושכת לטיסה שמעוכבת. היינו, בפרק הזמן שבו התובע היה בחוסר ודאות לגבי השאלה אם יעלה לטיסה, מדובר היה בפרק זמן סביר שבו כל יתר הנוסעים המתינו לטיסה יחד עימו. זאת ועוד, לאחר שהורד התובע מן המטוס הוא קיבל לידיו 400 יורו, והדבר יכול היה לסייע בידיו לרכוש מזון. יתרה מכך, התובע עצמו טען בכתב התביעה שבהצעה הראשונית שניתנה לו מן הנתבעת, שלה סרב, הוצעו לו ארוחת ערב וארוחת בוקר. התובע אמר בדיון שבמלון שבו שוכן התובע ניתנה ארוחת בוקר, אולם הוסיף כי רמת המלון ורמת ארוחת הבוקר היו ירודות, וטענה זו לא הוכחה. בנוסף, דומה שבעת המודרנית החשיבות שבמתן שירותי תקשורת היא פחותה, ואין בפי התובע טענה כי ביקש לקבל שירותי תקשורת וסורב. על כן, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות אלו, לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע פיצויים לדוגמה.
8.התובע טען בדיון כי בשל הדחייה במועד הטיסה הוא הפסיד יום עבודה, ונגרם לו בשל כך נזק ממוני בשיעור השכר היומי שלו, שהוא 5,837 ש"ח (ולעניין זה הציג תלוש משכורת, מוצג מ/1). יצוין, כי נפסק שפסיקת נזק ממוני היא חלופית לפיצוי הסטטוטורי ולא מצטברת אליו (ת"ק (ת"א) 35646-04-17 דנן נ' אייר פרנס, פיסקה 47 (30.9.2017) (להלן – עניין דנן); והשוו, ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל, פסקה 79 לפסק דינו של השופט י' עמית (14.3.2016) (להלן – עניין דניאל)). כן יוער שהמקור הנורמטיבי לפסיקת הפיצוי בנושא זה הוא סעיף 19 לאמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28.5.1999 (להלן – אמנת מונטריאול), שלפיו ניתן לפסוק לטובת נוסע פיצוי בגין נזק שהוכח בשל איחור בטיסה (וראו לעניין תקרת הפיצוי את סעיפים 22(1) ו-22(5) לאמנה). אלא שבענייננו נזק ממוני זה לא הוכח. אומנם, התובע טען בדיון שנגרע ממנו יום חופשה (עמ' 1 שורה 22 לפרוטוקול). עם זאת, נוכח העובדה שמשכורתו של התובע גבוהה מאוד, והשווי של כל יום עבודה בתלוש המשכורת שהוצג הוא גבוה גם כן, מצופה היה מן התובע להוכיח שבגין האיחור ספג נזק כספי ולכל הפחות להוכיח בראיות מהימנות שאכן נגרע ממנו יום חופשה בפועל. אשר על כן, גם לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. עוד יצוין כי ראש נזק זה לא נתבע בכתב התביעה ולא כומת לצרכי אגרה, וגם בשל כך לא מצאתי מקום לפסוק אותו לטובת התובע (ראו, סעיף 12 לכתב התביעה).