אברהם נ' סגל ואח'

1. לפני תביעה כספית לפיצוי בסך של 16,181 ₪ בגין נזקי שריפה.

2. התובעת טענה כי בתאריך 13.2.2018 רכב הנתבעת מס'1 מ.ר. XXXX (להלן "רכב הנתבעת") עלה באש וכתוצאה מכך נפגע רכב התובעת מ.ר. XXXXX (להלן "רכב התובעת") שעמד סמוך לרכב הנתבעת (להלן "האירוע"). התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת מס'2 בהיותה המבטחת של רכב הנתבעת מס'1 בזמן האירוע. התובעת צירפה אישור חיוב בגין שכר טרחה וכן, חוות דעת שמאי ביחס לגובה הנזק שנגרם לרכב התובעת.

3. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות בהעדר עילה וכי לא הוכחה רשלנות מצד מי מהנתבעים. הנתבעים מפנים לסעיף 39 לפקודת הנזיקין וטוענים כי מדובר בגורם זר מתערב שהביא להצתת הרכב ואין כל רשלנות מצד הבעלים של הרכב ממנו לכאורה פרצה האש. הנתבעים טענו עוד כי התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה וכן טענו להעדר קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפני, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

5.סעיף 39 לפקודת הנזיקין עוסק בהיפוך נטל הראיה כאשר עסקינן בנזקי אש. היפוך הנטל מתקיים כאשר מתקיימים שלושה תנאים מצטברים.  (תא"מ 43645-02-13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ. עיריית באר שבע ואח' (שלום באר שבע), פורסם בנבו).

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] -חובת הראיה ברשלנות לגבי אש.

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

על התובעת להוכיח כי מתקיימים כל התנאים לעיל על מנת להעביר את הנטל לנתבעת 1 להוכיח כי לא התרשלה. הראשון – נגרם נזק . בענייננו אין מחלוקת כי נגרם נזק לרכב התובעת (שאלת גובה הנזק נותרה במחלוקת). השני – הנזק נגרם ע"י אש או עקב אש. בענייננו מדובר בבירור בנזק שנגרם ע"י או עקב אש. השלישי - תנאי זה נחלק למספר סעיפי משנה ודי בהתקיימות אחד מהם: הנתבעת 1 הבעירה בעצמה את האש - אין טענה כי נתבעת 1 הבעירה את האש בעצמה ועל כן סעיף משנה זה אינו מתקיים; הנתבעת הייתה אחראית להבערת האש – גם כאן אין כל טענה כי נתבעת 1 הייתה אחראית להבערת האש ;הנתבעת 1 היא תופשת המקרקעין או המיטלטלין מהם יצאה האש. בעניין זה על התובעת להוכיח כי האש פרצה מתוך רכב הנתבעת וכי מוקד האש הראשוני הוא רכב הנתבעת. אם לא הוכח כי האש אכן יצאה מתוך רכב הנתבעת לא יעבור נטל ההוכחה למגרשה של האחרונה ויוותר על שכמה של התובעת בהיותה "המוציא מחברו". לענייננו, התובעת כשלה בהוכחת טענה זו ולהלן אפרט.

5. התובעת לא הציגה חוות דעת של מומחה או חוקר שריפות המוכיחה כי מקור האש היה מתוך רכב הנתבעת 1. טענת התובעת בסיכומיה כי האש פרצה מתוך רכב הנתבעת 1 מכיסא הנהג ולוח המכוונים לא נתמכה בראייה של איש מקצוע בעל מומחיות בתחום הדרוש. רק אם היה עולה בידי התובעת להראות באופן פוזיטיבי כי האש פרצה מתוך רכב הנתבעת 1 , היה מקום להעביר את נטל השכנוע למגרש הנתבעים לפי סעיף 39 לפקודה . התובעת כאמור לא עמדה בנטל זה. )תא"מ 53269-03-12 דוד אביטל ואח' נ. אילן יעקב ואח' (שלום חדרה),פורסם בנבו).

6. גם בעדותה, כשנשאלה "האם האש פרצה מתוך הרכב" , התובעת השיבה : "אני לא יודעת. אני לא יודעת ממה הרכב נשרף ..". וכשנשאלה "את יודעת אם הנתבעת אחראית לאש שפרצה ברכב שלה", התובעת השיבה : "לא". כמו כן, כאשר נשאלה התובעת "את יכולה להגיד לי אם האש שהייתה ברכב שחנה לידך הייתה ברכב או מחוץ לרכב" השיבה : לא קיבלתי שום מסמך. אין לי ראיה". התובעת העידה : "כל מה שאני יודעת שב 13.2 הרכב שלי נשרף". התובעת נחקרה בחקירה חוזרת ונשאלה : "האם האש פרצה מהרכב שלך או מהרכב של הנתבעת?" ותשובתה היתה: " לא ממני זה בטוח". התובעת לא העידה כי האש פרצה מתוך הרכב של הנתבעת וגם לא צירפה כל ראייה התומכת בכך.

7. הנתבעת 1 העידה ועדותה הייתה משכנעת, נמסרה בצורה עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. בדיון הוצגה תמונה ממקום האירוע סומנה נ/1. הנתבעת 1 העידה כי : "הרכב שלי הוא השברולט שנמצא באמצע התמונה שהוצגה. אין לי מושג איך זה קרה, אני עד היום שואלת את החוקר למי זה קשור שבאו בילוש ביום של המקרה ואמרו שגר בסמוך אלינו עבריין פלילי ואמרו שזה לא קשור אלי. יש תיק במשטרה , אין התפתחויות בתיק". עוד נשאלה הנתבעת 1 " יכול להיות שהגעת הביתה חנית וכיבית ועלית הביתה ואולי היה קצר חשמלי והרכב נשרף?" והשיבה : " לא. הרכב לפני שבועיים היה מטופל בחברה בשברולט , הרכב תקין לחלוטין, מטופל 4 שנים ללא תביעות".

8. לאור כל האמור לעיל יש לדחות את התביעה שכן, לא הוכח כי מקור האש היה מתוך רכב הנתבעת 1 ומשכך לא היה על הנתבעת 1 להראות שלא הייתה רשלנות מצדה.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך של 1000 ש"ח שישולם בתוך 30 ימים מהיום בו יומצא לה פסק הדין שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ט, 14 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.