שלום נ' עוקשי ואח'

1.לפניי תביעה חוזית שהגיש התובע נוכח טענת כישלון תמורה של הנתבעים כלפיו, לרבות עתירה לחיוב הנתבעים בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה כך.

2.בסוף חודש יוני 2017 שכר התובע את שרותיו של הנתבע 1, בעליה של הנתבעת 2, לבניית מדרגות עץ פנימיות בבית התובע בנס ציונה (להלן: הבית) בתמורה לתשלום בסך 12,636 ₪ (להלן: העבודה). העבודה תוכננה להתבצע בחודש אוגוסט של אותה שנה כאשר הצדדים סיכמו ביניהם כי התובע יתאם עם הנתבע 1 מראש את המועד הנוח לו לביצוע העבודה בהתאם להתקדמות הבנייה של ביתו. כמוסכם בין הצדדים שילם התובע לנתבעים מקדמה בסך 5,400 ₪ על חשבון התמורה לביצוע העבודה.

3.בחודש אוגוסט הודיע התובע לנתבע 1 כי ביום 23.8.17 יהיה ביתו ערוך לביצוע העבודה וזה השיב כי יוכל לבצעה ביום 3.9.17, וכך סוכם. אלא שבמועד האמור לא התייצב הנתבע 1 לביצוע העבודה. פניות נוספות של התובע לנתבע 1 על מנת שישלים את העבודה במועד סביר לא הועילו. פעם אחר פעם הנתבע 1 לא עמד בהתחייבותו ובסופו של יום נאלץ התובע לשכור שרותיה של חברה אחרת, בעלות של 18,778 ₪ (להלן: החברה האחרת).

4.לטענת התובע הנתבעים הפרו באופן שיטתי את התחייבותם החוזית בכך שלא ביצעו את העבודה, ולכן עתר להשבה מלאה של המקדמה ששילם. בנוסף לכך, לטענת התובע כתוצאה מהפרת ההסכם על-ידי הנתבעים נגרם לו נזק בשל הצורך לשכור שרותיה של החברה האחרת ולשלם תמורה גבוהה יותר, בהפרש של 6,143 ₪ מהתמורה שסוכמה עם הנתבעים. עוד טען התובע כי הנתבעים בהתנהלותם גרמו לו לעוגמת נפש, אי נוחות, סבל ואף סכנה לילדיו הקטינים הצעירים.

לפיכך עתר התובע לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בסך 6,000 ₪ ולפיצוי עונשי לפי שיקול דעת בית המשפט, והעמיד את תביעתו על סך 17,543 ₪.

5.הנתבע 1 לא חלק על מרבית העובדות והסביר כי העבודה לא בוצעה בשל אילוצים שונים לכן הסכים להשבה מלאה של המקדמה בסך 5,400 ₪. עם זאת, ביקש הנתבע 1 להבהיר כי לא גרם בהתנהלותו כל סכנה מן הטעם שחיפוי המדרגות בעץ נעשה על קרמיקה קיימת, מטעמים אסתטיים בלבד, וכי ממילא לא הוכח אחרת. יתרה מכך, מסר הנתבע 1 כי העבודה לא כלל בניית מעקה עץ. עוד טען הנתבע 1 כי העבודה תוכננה לתחילת חודש יולי 2017, ואולם היו אלו אילוצי התובע שגרמו לדחיית המועד הראשון המתוכנן ובהמשך אכן היו הנתבעים עסוקים בהתחייבויות אחרות שבעטיין לא השלימו את העבודה במועדים החלופיים שתואמו. לטענתו, לו היה התובע מתאזר בסבלנות ומתאם מועד נוסף היו הנתבעים מבצעים את העבודה במועד סביר, ולפיכך עתרו הנתבעים לדחות את עתירת התובע לפיצוי מעבר להשבת המקדמה.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ואבאר נימוקיי.

7.אין חולק כי הנתבעים לא ביצעו את העבודה חרף מספר מועדים שתואמו לשם כך, לפיכך ובהסכמת הנתבעים, זכאי התובע להשבה של המקדמה ששילם בסך 5,400 ₪. המחלוקת נוגעת לשאלת הפיצוי מעבר להשבה, לה עותר התובע.

8.השאלה המרכזית הצריכה לעניינו נוגעת לשאלת הנזק שנגרם לתובע, בלית ברירה, נוכח הסתמכותו הלגיטימי כי הנתבעים יעמדו בהתחייבותם לבצע את העבודה והצורך לשכור את שרותיה של חברה יקרה יותר. התובע הוכיח כי שילם לחברה אחרת סך של 18,778 ₪ ואולם, כאמור, הנתבע 1 חלק על היקף העבודה שבוצעה על-ידי החברה מן הטעם שלטענתו העבודה לה התחייב לא כללה בניית מעקה. בשאלת היקף העבודה שסוכמה בין הצדדים לא הובאו ראיות ברורות די הצורך, ולפיכך משלא עמד התובע בנטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליו והיות שהראיות שהגיש מלמדות כי שילם 3,510 ₪ על בניית המעקה, לא מצאתי להורות על פיצוי בגין רכיב זה. יתרה מכך, התובע לא הביא ראיות להוכחת הקטנת הזנק, דהיינו ראיות לביצוע סקר שוק בטרם שכר את שירותי החברה האחרת לביצוע העבודה, הגם שהעיד על כך בבית המשפט. חרף האמור, אני מוכנה לקבל את טענת התובע בעניין זה משום שהדבר נלמד מניסיון החיים והשכל הישר.