רון נ' ארביב

לפניי תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע ברכב התובע.

לטענת התובע, ביום 26.7.17 או בסמוך לכך, חנה רכבו בצד הכביש בסמוך לביתו. כששב התובע אל רכבו נדהם לגלות כי הרכב ניזוק. לטענתו, הנתבע, המתגורר בסמוך לביתו של התובע, פגע ברכבו בעת שניסה להחנות את רכבו בסמוך לרכב התובע.

מאחר והנתבע לא שילם בעבור הנזק שנגרם פנה התובע אל חברת הביטוח המבטחת את רכבו וקיבל פיצוי בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב. בתביעה זו עותר התובע לחייב הנתבע בתשלום נזקיו העקיפים בהתאם לאישור ההפסדים שצורף, השתתפות עצמית בסך של 2,455 ₪ וכינון פוליסה בסך 66 ₪. כמו כן, במהלך הדיון בפני הציג התובע טופס אישור הפסדים נוסף ולפיו בעת חידוש פוליסת הביטוח ביום 1.7.18 נגרם לו הפסד בשל אי מתן הנחת העדר תביעות, בשל הגשת התביעה מיום 26.7.17, בסך 643 ₪.

מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו כי מעולם לא נוצר כל מגע בין רכבו לבין רכב התובע.

דיון והכרעה:

בדיון בפני העידו התובע והנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל את התביעה.

לגרסת התובע, לא נכח בעת שרכב הנתבע פגע ברכבו. לטענתו, לאחר גילה את המכה ברכב בדק במצלמות האבטחה המותקנות בביתו וראה כיצד הנתבע פגע עם רכבו ברכב התובע בעת ניסיון לבצע חניה.

עוד העיד התובע כי פנה לנתבע וזה לא הכחיש כי אכן פגע ברכב, התנצל ואף הסכים, בתחילה, לשאת בעלות התיקון.

מנגד, הנתבע חזר בעדותו על גרסתו כי לא פגע ברכב התובע.

ואולם, עדותו של הנתבע נסתרה על ידי הראיות שהציג התובע בדיון בפני.