הרקע ותמצית טענות הצדדים
1.התובע טען כי רכבו נפגע מאחור מרכב אחר, ואילו נהג הרכב השני, הנתבע 3, טען כי לא היו דברים מעולם, וכי לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב.
אין חולק כי לאחר האירוע המתואר על ידי התובע, והמוכחש על ידי הנתבע, נעצרו שני כלי הרכב והנהגים החליפו ביניהם פרטים, כאשר התובע טוען לפגיעה ברכבו ומבהיר כי ייתכן ולאחר בדיקת הרכב, יימצא שנגרמו בו נזקים פנימיים שלא נראים לעין.
2.התובע טען כי האט לקראת השתלבות בדרך החוצה, תוך כדי פנייה, כאשר רכב שנסע מאחוריו פגע בו, וטען כי בשל בלימת חירום של התובע, לא הספיק לעצור ולכן אירעה התאונה.
התובע ציין כי לאחר התאונה צילם את הנזק הנראה לעיל ברכבו, ממנו הועפה התאורה של מספר הרישוי, ותמונה זו הוגשה לבית המשפט. מאחר שלא סומנה במועד הדיון, תסומן כעת ת/1.
3.לטענת הנתבע 3 (להלן: הנתבע), עצר מאחורי רכב התובע, שבלם בפתאומיות, אך נותר מרווח של חצי מטר לפחות בין כלי הרכב, וכל העת הוא יכול היה לראות את מספר הרישוי של רכב התובע, כך שלא ייתכן שאירעה הפגיעה.
הנתבע אישר כי מסר את פרטיו לתובע, חרף עמדתו שלא היתה כל תאונה, בלא שהסביר מדוע סבר שעליו לעשות כן בהעדר מגע בין שני כלי הרכב.
דיון והכרעה
4.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את העדויות, וראיתי את התמונות שצילם התובע במקום התאונה, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי יש להעדיף את גרסתו, וכי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:
ראשית, עדותה של אשת הנתבע – שתמכה בגרסת הנתבע - לא היתה מהימנה עלי. בעדותה תוארה נהיגה מסוכנת של התובע עוד בטרם עצירת שני כלי הרכב, תיאור שלא נזכר בכתב ההגנה או בעדות הנתבע. לפי תיאורה, התרשמו עוד קודם לאירוע הנטען כי התובע נוהג בצורה מסוכנת "וכמעט נכנס ברכב אחר".
טענה זו הינה "עדות כבושה" שמשקלה זעום: הרושם הוא שטענה חדשה זו הועלתה רק כדי ליצור רושם שלילי על התובע, ואולם אם היה בה ממש, חזקה שהנתבע היה מזכיר אותה בעדותו וגם בכתב ההגנה מטעמו. יתרה מזו, הטענה על פניה אינה אמינה: כאשר עולה חשש אצל נהג כי קיים סיכון מצד רכב הנוסע לפניו, צפוי כי יתרחק, ישמור מרחק משמעותי, ולא יסכן את עצמו או את הנוסעים ברכבו. כאשר כך הדבר, התקרבות יתרה לרכב "מסוכן" בשל בלימת חירום לא תתרחש, והעובדה שהנתבע נאלץ לבצע בלימת חירום כדי להימנע מפגיעה – כך לגישתו – ברכב התובע, משמע כי לא נזהר מרכב התובע באופן מיוחד בטרם האירוע הנטען. בשל הפגם במהימנות העדה לנוכח הערתה האמורה, נפגמה מהימנות העדות כולה.
שנית, הנתבע ואשתו תיארו את עצירת התובע כעצירת חירום, וזאת בלא שניתן על ידם הסבר לצורך בעצירה כזו, כאשר לטענתם לא היה עובר אורח במקום. מנגד, טענת התובע כי עצירתו היתה הדרגתית לפני פנייה והשתלבות בדרך החוצה, הינה סבירה ותואמת את המקום ואופן נהיגה מקובל בקרבת צומת, כאשר הפנייה והצורך בהאטה ידועים מראש.
ייתכן, כי דעתו של הנתבע היתה מוסחת, ולו לזמן קצר ביותר, ועל כן כשראה את הרכב הבולם לפניו, ההתרשמות שלו היתה כי מדובר בעצירת חירום.
שלישית, פגיעה של רכב הנתבע ברכב התובע כאשר רכב התובע בנסיעה איטית ובבלימה מתונה, ומנגד הנתבע מבצע עצירה פתאומית, יכולה היתה להביא להדיפת רכב התובע מרחק מסוים קדימה. הדיפה כזו יכולה להתאים לתיאור הנתבע כי לאחר העצירה, היה מרחק של כחצי מטר עד מטר בין שני כלי הרכב.
רביעית, הנתבעים נמנעו מהגשת ההודעה על האירוע שהגישו הנתבע 1 או הנתבע 3 למבטחת הרכב. במצב דברים זה, לא ניתן לבדוק את הגרסה הראשונית שמסרו, את מועד הגשת ההודעה, ואת התאמתה לטענות שהועלו בכתבי ההגנה ובעדויות. הימנעות זו מהגשת ראיה העומדת לזכותם של הנתבעים, פועלת לחובתם.
חמישית, יש לשקול את שתי הגרסאות במבחן הסבירות: טענת התובע כי נפגע מרכב שנסע מאחוריו, בעת שהאט לקראת השתלבות בדרך חוצה; מנגד, טענת הנתבע כי התובע מאשים אותו בהאשמה חסרת בסיס עובדתי, על פגיעה מאחור, כאשר בוצעה בלימת חירום מוצלחת ונשאר מרווח מקובל בין שני כלי הרכב גם לאחר העצירה.
אמנם, ייתכן מקרה שבו אדם יאשים אחר ללא בסיס, אך מקרה זה בוודאי נדיר יותר מהמקרה שבו תתרחש בצומת פגיעת חזית-אחור, עת שהרכב הראשון מאט תוך כדי ביצוע פנייה.
שישית, הנתבע הינו מתמחה במשפטים. אביו – בעל הרכב והנתבע 1 – הינו עו"ד. שניהם היו ככל הנראה סטודנטים למשפטים בעת האירוע. באם היתה לנתבעים תחושה כי יש מי שמנסה לקבל מהם – או מהמבטחת שלהם – דבר במרמה, ללא כל זכות חוקית וללא שאירעה תאונה, ניתן להניח כי היו פונים למשטרה באופן מיידי, כדי להתריע על התנהגות פלילית כזו.