ת"ק 47385-02-15 ברק נ' בזק בינלאומי בע"מ

עניינה של התביעה שבפני בפיצוי לפי חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב 1982 (להלן: "החוק"), בגין דיוור דברי פרסומת.

לטענת התובע (לאחר תיקון תביעתו) הוא קיבל מהנתבעת 4 הודעות, אשר כללו תוכן פרסומי, בניגוד להוראות החוק.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובע ונציגת הנתבעת.

דיון והכרעה:

בהתאם להוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין ינמק להלן באופן תמציתי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל בחלקה. ואלו נימוקיי:

לטענת התובע, קיבל מן הנתבעת 4 הודעות:

האחת, באמצעות מסרון מיום 03.02.15.

השניה, באמצעות הודעה קולית, מיום 08.02.15.

השלישית והרביעית, באמצעות דוא"ל אשר נשלח ע"י צד ג' מטעמה של הנתבעת, מיום 16.05.15 ומיום 19.05.15.

לטענת התובע, מעולם לא ניתנה הסכמתו לנתבעת לקבלת דיוור פירסומי. התובע הציג פנייתו בכתב אל הנתבעת, מיום 11.02.15, ובה דרישתו להסרת שמו מרשימת התפוצה וכן תגובת הנתבעת מיד לאחר מכן, בה היא מאשר הסרתו.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי עובר לשליחת ההודעות היה התובע לקוח של הנתבעת וכי במסגרת התקשרותו עמה רכש חבילת שיחות לחו"ל ללא הגבלה. עוד אין מחלוקת, כי בחודש ספטמבר 2014, בוטלה החבילה האמורה ע"י התובע.

לטענת הנתבעת, היות והתובע התקשר עמה וביקש לקבל את שירותיה, נשלח אליו באמצעות הדואר מכתב הצטרפות לשירות, בו צוין כי פרטיו שמורים במערכת ו"ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת". לטענת הנתבעת, היות ופעלה כאמור, חוסה היא תחת הוראות סעיף 30א(ג) לחוק.

לדידי, דינה של טענה זו של הנתבעת להידחות.

עפ"י הוראות סעיף 30א(ג) לחוק:

"(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1)הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2) המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1)."