ת"ק 4561-09-15 גוליאן נ' האומן מטבחים דיזיין סנטר בע"מ ואח'

 לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין התקנה לקויה של מטבח של הנתבעת בבית התובעת.

ביום 27.5.14 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם לאספקה ולהתקנה של מטבח בסך של 48,000 ₪. לטענת התובעת, המטבע שהותקן אינו תואם את התכניות, אינו עשוי מחומרי הגלם ומהאיכות שסוכמו ובעל ליקויים רבים. ביום 20.11.14 הגיע הנתבע 2 לבית התובעת בחן את הליקויים והבטיח לתקנם, אולם מאז לא נעשה דבר מלבד תיקון שתי מגירות שאף הוא נעשה באופן לקוי.

לטענת הנתבעים, הליקויים תוקנו על ידי נגר ומעבר לכך נעשו מספר ניסיונות לתאם הגעה עם התובעת לביצוע תיקונים נוספים, אולם אלו נדחו על ידה. כמו כן, הוכחש שנותרו תקלות וכן נטען כי סכומי התיקון שלהם טענה התובעת הינם מופרזים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וכן את עדות המומחה מטעם התובעת, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

ראשית באשר למחלוקת האם ניתנה לנתבעת הזדמנות הוגנת לבצע את התיקונים בעצמה, מצאתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לעניין זה. נתתי אמון מלא בגרסת התובעת לעניין זה, אשר נתמכה גם במכתב מפורט שנשלח לנתבעת ביום 22.1.15, כשמונה חודשים טרם הגשת התביעה.

הנתבעת מצידה לא צירפה כל תשובה מטעמה, ואף לא הובאו אנשי המקצוע שהגיעו לטענת הנתבעת לבצע את התיקונים, וחסר ראייתי זה נזקף לחובת הנתבעת.

כן מצאתי כי התובעת הוכיחה קיומם של ליקויים וזאת באמצעות חוות הדעת המומחה מטעמה מר מאיר סגל. יצוין כי חוות דעת זו הוגשה לאחר הזדמנות נוספת שניתנה לתובעת להביא חוות דעת כדין מטעמה, כאשר לדיון הקודם הביאה עמה הצעת מחיר בלבד. הנתבעת לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, חרף ההזדמנויות שניתנו לה לעשות כן, והסתפקה בחקירה נגדית של מומחה התובעת על חוות דעתו. החקירה הנגדית התמקדה בעיקר בסוגיית ניסיונו של המומחה, וכן בסוגיית עלות התיקונים הנדרשים. בכל הנוגע לניסיון המומחה ולמומחיותו, התרשמתי כי מדובר בעד בעל ניסיון מרשים בתחום הנגרות בכלל והמטבחים בפרט, והתשובות המפורטות שניתנו לשאלות הנתבע בעניין זה הניחו את דעתי (ר' למשל עמ' 7, ש' 12 עד עמ' 8 ש' 16). כך גם הניחה את דעתי תשובת המומחה לגבי העובדה שהליקויים שבהם הבחין אין מקורם בבלאי או בתקלה שעשויה היתה להתרחש בחלוף הזמן שחלף ממועד התקנת המטבע עד למועד עריכת חוות הדעת, אלא מקורם בליקויים בעבודת הנתבעת (עמ' 8, ש' 25-28). מכאן, ובהינתן כי המומחה לא נחקר על שאלת עצם קיום הליקויים, וכי הנתבעת לא הביאה לעדות את הנגר שביצע לטענתה את התיקונים בבית התובעת, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי ליקויים אכן קיימים.

יחד עם זאת, לא השתכנעתי כי עלויות התיקונים שבהן נקב המומחה משקפות את עלויות התיקונים בפועל, ומצאתי כי ככלל, הסכומים בחוות הדעת ננקבו על הצד הגבוה. כך למשל, ביחס להחלפת דלת מזווה ננקב בחוות הדעת מחיר תיקון של 2,900 ₪. בחקירה הנגדית, כאשר נטען בפני המומחה כי מדובר בעלות של כ- 750 ₪, השיב המומחה כי מחיר המחירון לדלת הוא 1,500-1600 ₪. ההסבר שלפיו ההפרש בין סכום זה לבין 2,900 ₪ שננקב בחוות הדעת נובע מעלויות של פירוק והרכבה, אינו מניח את הדעת (ר' עמ' 11, ש' 3-14). דוגמא נוספת הינה סך של 4,500 ₪ שננקב בנוגע לתיקון "דופן ארון קלפה זכוכית מס' 12+13". המומחה השיב בחקירה הנגדית כי זו העלות המקסימלית, וכי תיקון בדרך אחרת שבה נקב עשויה להיות זולה במחצית (עמ' 12, ש' 8-11). בנוגע לתיקון הארונות התחתונים 1-8 שנמצאו בהם ליקויי כיוונים וצבע, נקב המומחה בעלות של 8,980 ₪. עם זאת, מהחקירה הנגדית עלה כי ייתכן שהבעיה בכיוונים נבעה מהתקנת השיש וכי אפשר שניתן להגיע ליישורת מלאה בכיוונונים פנימיים במגירות, בעלות של כ- 1,000-1,500 ₪. אמנם המחיר כולל גם צביעה, אולם היעדר הבחנה בסעיף זה בין עלות הצביעה לבין ייתר העבודות נזקפת לחובת התובעת (עמ' 9 ש' 8 – עמ' 10 ש' 3). בין כך ובין כך, מצאתי כי לא ניתן להסתמך ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי על עלויות התיקונים שפורטו בחוות הדעת כמות שהן.

סוגיה משמעותית נוספת מבחינה כספית היא אי ההתאמה במותג הפרזול - הוזמן פרזול של חברת גראס וסופק של חברת בלום. בכתב ההגנה נטען כי בעלה של התובעת אישר טלפונית את השינוי לאחר שהודע שהמפעל של הנתבעת שינה את חברת הפרזול עמה הוא עובד, וכי מדובר בפרזול שווה ערך. אמנם נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבעת לעניין שינוי תנאי ההזמנה, אולם משהועלתה הטענה בכתב ההגנה, ומשנמנעה התובעת מלהביא את בעלה להעיד על סוגיה זו, ללא כל הסבר וחרף מספר דיונים שהתקיימו מצאתי, כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה. מעבר לכך, חרף הפרשים בעלויות הכספיות, מומחה התובעת אישר כי הפרזולים דומים בתפקודם בפועל ולא הכחיש כי מדובר למעשה בחברות שוות ערך (עמ' 10 ש' 9-10).

בסופו של יום, על התובע מוטל לא רק להוכיח את עצם קיומו של נזק, אלא גם את גובה הנזק, וככלל מקום שבו תובע יכול להביא את ראיותיו לעניין גובה הנזק ונמנע מלעשות כן - תביעתו תידחה (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לד(2) 800 [1981]). בענייננו, אין מדובר בהימנעות מוחלטת מהבאת ראיות, אלא הובאה חוות דעת מומחה שנמצא כי סכומים שננקבו בה גבוהים מהעלות שעשויה להיות בפועל. הנתבעת כאמור לעיל, לא הביאה חוות דעת נגדית. בנסיבות אלה, ובשים לב גם לטיב ההליך שבו אנו מצויים מצאתי, כי מן הראוי בנסיבותיו המיוחדות של העניין לנקוט בשיטת האומדן (לשיקולים בנקיטה בשיטת האומדן ר' ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.10) בפסקה 27 לפסק הדין). מצאתי, בהתבסס בין הייתר על ממצאי העלויות בפועל שעלו מחקירת המומחה כמפורט לעיל, כי לאחר ניכוי עלות החלפת הפרזולים למותג "גראס" שהתובעת אינה זכאית לה, יש להפחית את העלויות בחוות הדעת במחצית, ומכאן מתקבל סכום של 13,535 ₪. לסכום זה יש להוסיף מע"מ כדין.