אונגר הלוי נ' א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ ואח'

לפני תביעה על סך 33,400 ש"ח ₪ שהוגשה בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותי ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 (להלן: "חוק איסור ההפליה").

בהתאם לכתב התביעה, ביום 23.2.17 בשעת הצהרים, נכנס התובע לסניף הנתבעת 1 שבקרית מוצקין על מנת לערוך קניות כהרגלו. לטענת התובע לאחר שאסף את המוצרים שרצה לקנות, פנה אליו מנהל החנות מר גדעון זגורי (נתבע 3) ואסר עליו לרכוש את המוצרים וכן ציווה לטענתו על הקופאי שלא להעביר אותו בקופה. מכתב התביעה עולה כי התובע טוען שההוראה ניתנה על ידי נתבע 2 – מנכל הרשת וזאת על מנת לאסור את המכירה ל"סיטונאים" למרות שהוראה זו איננה חוקית ומפלה בין ציבור הצרכנים. לטענת התובע לאחר שהתעקש לרכוש את המוצרים הוזמנה משטרה ונפתח אירוע בתחנת משטרת זבולון. בתאריך 9.3.17 נכנס התובע לחנות חדשה של הרשת שבקרית אתא. לאחר שערך את המוצרים בעגלת הקניות והגיע לקופה, הקופאיות קיבלו הנחיה שלא להעביר את התובע בקופה. לטענת התובע המנהלת ועובדי החנות קיבלו הנחיה מהנהלת החברה שלא למכור ממוצרי החנות ומבצעיה ל"סיטונאים" וזאת בניגוד לחוק ולטענת התובע סומן על ידי החברה כסיטונאי. לאחר שהתובע שכנע את מנהלת הסניף כי מעשיה הינם בניגוד לחוק, היא נתנה אישור להעביר בקופה את המצרכים ולשלם בעבור הקניות ועל כן החליט התובע שלא לתבוע אותה. ביום 16.3.17 בשעה 15:00 לערך, נכנס התובע לסניף א.ב.א ויקטורי בע"מ בסניף הצ'ק פוסט. משערך את המצרכים בעגלת הקניות והגיע לקופה על מנת לשלם עבורם , ניגש אליו מר אקי חסון (נתבע 4) קב"ט החנות ואסר עליו לאל עובדי החנות להעביר את התובע בקופות וזאת בשל "הוראה מלמעלה" לטענת התובע כי כך נאמר לו על ידי נתבע 4. לטענת התובע מנהל החנות מר מאור שמאילוב ישב במשרדו וצפה במעגל סגור מבלי להתערב ולטענת התובע הסיבה לכך היא כנראה משום שעמד מולו בעבר בבית המשפט והפסיד במשפט. לטענת התובע שוב סורב לקנית מוצרים שבאותן טענות שווא של "קניה סיטונאית", למרות שזאת היתה הקניה היחידה שלו באותו היום בסניף "ויקטורי". לאחר דין ודברים הוזמנה משטרה ונפתח אירוע. לטענת התובע בכל המקרים סולק מהחנות בבושת פנים "כגנב" לפני שערך את קניותיו באותו היום למרות שהוא רוכש תמיד את המוצרים בכסף מזומן בלבד.

לטענת התובע זאת איננה הפעם הראשונה בה הוא ולקוחות רבים "מסורבי קניה" ברשת המרכולים של א.ב.א ויקטורי בע"מ בטענה שמדובר ב"סיטונאים", "סוחרים" וכד'. התובע טוען כי על פי החוק, אסור להפלות אדם ולגרשו ממקום ציבורי כחנות או מרכול ולסרב למכור לו את מוצרי החנות המופיעים בחנות על פי הגדרת בעלי החנות והמותרים לקניה על ידי כל אדם ואדם וללא כל אפליה מכל סוג שהוא.

על פי כתב התביעה התובע הגיש תביעה דומה כנגד הנתבעת 1 בתאריך 15.3.15 ובה נפסק על ידי כב' הרשמת הבכירה יונת הברפלד – אברהם שעל הנתבעת א.ב.א ויקטורי בע"מ לפצות את התובע על ש"זרקו" אותו לטענתו מהחנות בסכום של 300 ₪ והוצאות האגרה. לטענת התובע, סכום זה מזערי ואינו מרתיע את החברה מלסלק סיטונאים כהגדרתה שאינם רצויים לה ואינו מפצה את התובע על עוגמת הנפש והעליבות שנגרמת לו ולחברו בכל פעם וליד לקוחות החנות ואף לניסיון גזלת פרנסתו כשליח עצמאי של לקוחותיו. נוכח האמור, מבקש התובע לקבל את תביעתו ולחייב את הנתבעים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי יש לדחות את תביעתו של התובע על הסף וזאת מחמת מעשה בית דין שכן התובע כבר הגיש תביעה כנגד הנתבעת 1 בתאריך 8.12.15 בעילה זהה של אפליה של מגזר סיטונאים אשר לא התקבלה על ידי בית המשפט. בתביעה זו מצאה כב' הרשמת יונית הברפלד – אברהם את עדותו של נציג הנתבעת מהימנה וקיבלה גרסתו כי התובע, לאורך השנים, רכש מוצרי מבצע בכך שנכנס לסניף מספר פעמים ביום וכן קיבלה את הטענה כי צורת רכישה זו עקפה את נוהלי הנתבעת שפורסמו לעיני כל הסניף ופגעה בנתבעת ובקהל לקוחותיה. הנתבעים טוענים כי בענייננו מתקיים גם השתק פלוגתא ועל כן מונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה במשפט הראשון ביניהם. כאמור, טענו הנתבעים כי מתקיים השתק עילה היוצר מחסום בפני בעלי הדין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהיתה לגביו הכרעה שיפוטית. עוד טענו הנתבעים להיעדר יריבות נגד נתבעים 2-4 וזאת כיוון שהתובע לא הסתפק הפעם בהגשת תביעה כנגד הנתבעת 1 אלא הוסיף נתבעים אך לא צירף כל ראיה שתבסס עילה אישית שלו כלפי כל אחד מהנתבעים 2-4 . זאת וטוענות הנתבעים טוענים כי חוק איסור אפליה איננו מכיר בקבוצה או במגדר צרכני מסוג "סיטונאים" ומפנים לסעיף 3 לחוק איסור אפליה המונה רשימה של קבוצות מוגדרות שאין להפלות את הנמנים עמן וכאמור, קבוצת "הסיטונאים" איננה נמנית על הרשימה שבחוק ומכאן שהחוק אינו חל על סיטונאים. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי מידי יום נכנסים לסניפי הנתבעת לקוחות המבקשים לבצע רכישה סיטונאית קרי, רכישת מוצרים שבמבצע בלבד, המוצגים על במות בקדמת הסניף וזאת בניגוד לרכישה קמעונאית הכוללת מוצרי מזון ומשקה בכמות ובמגוון המאפיינים רכישה למשק הבית. לטענת הנתבעים הלקוחות המבצעים רכישה סיטונאית מוכרים היטב למנהלי הסניפים ולקציני הביטחון בסניפים מאחר והם מגיעים לסניפים פעמים רבות בשבוע ולעיתים כמה פעמים ביום ובכל פעם רוכשים מוצרים במבצע בלבד, בכמות המוגבלת למבצע. אותם לקוחות מעמיסים את המוצרים שרכשו על רכבם ושבים מיד לסניף, חלקם עד 5-6 פעמים ברצף, על מנת לרכוש את המוצרים שבמבצע בכמות העולה באופן ניכר על הכמות המוגבלת במבצע. סיטונאים רבים דורשים לרכוש מוצרים שבמבצע מבלי לעמוד בתנאי המבצע המחייבים, למשל לרכוש מוצרים בסכום מסוים ממוצרי החנות שאינם במבצע. עוד מצוין בכתב ההגנה כי בפתח סניפיה של הנתבעת מוצבים שלטים בולטים האוסרים על רכישה סיטונאית. לטענת הנתבעת, התובע נמנה על הסיטונאים המבצעים רכישות סיטונאיות תכופות ונוהג להגיע באופן תכוף לסניפי הנתבעת השונים ולרכוש מוצרים נוספים ומבלי לעמוד בתנאי המבצע. לטענת הנתבעים, כאשר התובע מגיע לקופה ובעגלת הקניות שלו רק פריטים במבצע מבלי לרכוש ממוצרי החנות בסכום הנדרש על מנת לקנות את המוצרים שבמבצע, מובן מאליו שהנתבעת לא תאפשר לו לרכוש את המוצרים בהם הוא מעוניין.

בדיון שבפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע טען כי אין מדובר במעשה בית דין וזאת נוכח העובדה שמדובר באירועים שונים. לטענת התובע הגיע לרשת ויקטורי שבקרית מוצקין, מילא את עגלת הקניות ועמד בקופה ואז הנתבע 3 החליט שהוא לא עובר בקופה. זאת ועוד, טען התובע כי צילם את המצרכים שקנה והטלפון שלו נקלח ממנו ונזרק על הרצפה והמכשיר נשבר. לטענת התובע האירוע צולם במצלמות האבטחה וניתן לבדוק את טענותיו. זאת ועוד ציין התובע בעדותו:

"אני נכנסתי לחנות כלקוח רגיל ולא כסיטונאי וזכותי היה לקנות את המוצרים שבחרתי בהם. לא היתה שום מניעה לסרב לי למכירה הזו. היו עדים, החנות היתה מלאה בקונים, המשטרה הגיעה ולקחה עדות. לי עצמי אין עדים. זה היה בשתי הזדמנויות כמו שכתבתי בכתב התביעה. בתיק הקודם מדובר על מקרה דומה שבו בית המשפט נתן פסק דין באותו נושא שבו נכתב שהם מחויבים על אי הנעימות ובסעיף 12 נרשם כי לא בוצעה אפליה על ידי הנתבעת. התביעה שלי הפעם מדברת על אותו נושא של אפליה המדברת על אפליה מסוג אחר מאשר התיק האחר. מדברת על אפליה עם סוג אפליות שונות, אחת מדברת על רק של השקפה. הם מגדירים אותי כסיטונאי ואני מגדיר את עצמי כאזרח רגיל. אני לא סיטונאי. אני לא מוכר שום דבר לאף אחד. אני קונה. הבית שלי נראה כמו מחסן. אני קונה לעצמי שיהיה לי כל מה שאני צריך לחצי שנה קדימה. אני אף פעם לא עסקתי בסיטונאות. הייתי עצמאי כאיש מכירות. היתה לי חנות בשנות השמונים, אבל משנת 2007 אני פנסיונר ומקבל קצבת נכות ורואה איך להוזיל את עלויות החיים שלי. יש לי חבר שאני מסתובב איתו מידי פעם שהוא קונה ומוכר ומתעסק בכל מיני דברים בלבל נמוך של עוסק זעיר ואני עוזר לו בנהיגה. אין לו רישיון נהיגה. אני מסיע אותו. הוא קונה מוצרים מהסופרמרקט הזה או אחר. גם בסופר של ויקטורי הוא קונה. הוא קונה על פי הגדרות של החנות עצמה ולאחר מכן הוא מוכר לחנויות מכולת. לפעמים אני מקבל ממנו תשלום על זה שאני מסיע אותו. זאת לא משכורת. לפעמים אני מקבל כסף ולפעמים דברים אחרים לא כפרנסה. לשאלת בית משפט אם אני מקבל כסף מהמכירות שלו אני משיב שאני לא מקבל כלום. כל הקניות שלו נעשות על פי תנאי החנות שהיא קבעה ועל פי זה מותר לו לקנות מה שהוא רוצה".

התובע הגיש תמונות של עגלת הקניות שעשה באותו יום לטענתו יום בו גורש לדבריו מהסניף בקרית מוצקין (ת/1).

נציגת הנתבעת 1 הגב' נופר טל מנהלת מערך השירות ללקוח העידה אף היא. הגב' טל טענה כי היא מסכימה שגם בן אדם שבא עם שלט שרשום עליו סיטונאי הרי שהוא זכאי לקנות בסניפי הרשת. לטענתה קניה זו לא היתה מאושרת גם לאדם אחר וטענה כי רשתות קמעוניות יש להם זכות לקבוע את המבצעים שלה והכללים שלה לקניה. כך למשל טענה הגב' טל כי לרשת יש זכות לעשות הגבלה לגבי רכישת מוצר מסוים אם הוא במבצע. זאת ועוד, טענה הגב' טל כי לא מדובר רק בכמות מהמוצר אלא שאפשר לקנות מוצר מסוים במחיר מוזל, רק אם יקנו בסכום מסוים ממוצרי החנות שלא כולל מוצרי מבצע. למשל אם רוצים לקנות 6 קולה ב- 24.90 ₪ זה אומר שצריך לקנות מפרטי החנות בסך של 150 ₪ לא כולל אותה 6 קולה או פריטים אחרים במבצע. בנוסף, אמרה הגב' טל את הדברים הבאים בעדותה:

" אני לא ראיתי את התמונות של התובע והסתמכתי רק על דברי מנהל הסניף. עכשיו אני רואה את התמונות ואני חושבת שאם נסתכל על העגלות נשים לב שכל המוצרים בעגלה הם מוצרים שנמכרו במבצע. בתמונה 6 בויקטורי קרית מוצקים רואים שיש 3 שישיות קוקה קולה, סימילאק, שוקולית, אליאל, שמן, כל המוצרים שהיו במבצע. סך כל המבצעים לא עמד בתנאי המבצע. כדי להנות ממחיר מבצע צריך לרכוש בסכום שמעל 150 ₪ לא כולל מבצעים. הוא לא עמד בתנאים אפילו בקנייה בודדת".

עוד טענה הגב' טל כי באותו יום התובע נכנס מספר פעמים בהפרש של שעות. לעניין הסיטונאות הנושא נבחן בפסיקה ונאמר במפורש כי רשת יכולה להגביל כמויות . לטענתה, התובע שינה גרסאות וכי פעם אחת טען שעושה שליחויות לאנשים ופעם אמר שהוא אוגר בביתו.

הנתבע 3 העיד בבית המשפט וטען כי התובע וידידו שלטענת הנתבעת התובע שותפו העיסקי, מתאפשרת להם קניה פעם אחת ולרכוש ולהנות גם לאחר שזה ברור כי הם הולכים למבצע. לטענתו התובע אינו קונה מוצרים אחרים, לא בשר ולא ירקות רק פרטי מבצע. לטענתו, התובע לאחר שרכש מוצרים על חברו חזר פעם נוספת ועל כן הנתבע 3 עצר את הקניה כיוון שלא עמד בתנאי המצבע. התובע פנה אליו וטען כי איננו יכול לעשות כן וכי הוא יפריע למהלך העסקי ושום קופה לא תעבוד והוא פשוט עמד ועצר. וטען שהוא פנסיונר והוא יעצור את הקופות. לטענת הנתבע 3 התבקש התובע בנימוס אבל הוא עבר מקופה לקופה ואמר שיעצור את התור. נוכח העובדה שהתובע התעמת עם סגן המנהל, הוזמנה משטרה ונרשמה תלונה .