רזניק נ' מונה טורס בע"מ

 צד ג' קווי חופשה בע"מ

1.בפני תביעה לפיצויים בסך 10,000 ₪ בגין נזקים ועגמת נפש שנגרמו לתובעת ולבתה במהלך חופשה ברודוס, שהוזמנה באמצעות הנתבעת וסופקה על-ידי צד ג'.

2.ביום 28.9.17 רכשה התובעת חבילת נופש ל-2 לילות (בין התאריכים 29.9.17 – 1.10.17) בסך 289$ לאדם, לאחר שהוצג לה בפרסומי הנתבעת כי החבילה כוללת, בין היתר, לינה בבית מלון המדורג "חמישה כוכבים DLX". לטענת התובעת, המלון היה מרוחק מאיזור תיירות, מלוכלך ומוזנח, ארוחת הבוקר בו דלה ומיזוג האוויר בחדר היה מקולקל. התובעת דרשה מהנתבעת פתרון חלופי מידי, אך לא קיבלה מענה ענייני. בדיעבד ולאחר חזרתה ארצה, נוכחה התובעת לדעת כי המלון מדורג "ארבעה כוכבים" בלבד.

3.הנתבעת טוענת כי טרם ביצוע ההזמנה, חתמה התובעת על אישור לפיו בדקה את המלון, לרבות מיקומו, רמתו והמלצות לגביו. דירוג המלון תואם את הפרסום והמידע שהוזן על-ידי צד ג' ואין הנתבעת אחראית לו. הנתבעת פעלה כמתווכת בלבד ושינוי ההזמנה או רמת המלון הם באחריותו ובשליטתו של צד ג', מחובתו היה לתת סיוע או מענה ראוי לתובעת.

4.צד ג' טענה כי לא קיימה קשר ישיר עם התובעת קודם לנסיעתה. התובעת היא שבחרה את בית המלון והיה עליה לעשות את כל הבדיקות לגביו טרם ביצוע ההזמנה. לפי תנאי ההזמנה, רמת המלון ודירוגו אינם נקבעים על-ידי צד ג' וזו גם אינה אחראית לתקינות מערכות המלון, לתחזוקת החדר ולשירותי האירוח במלון. התובעת סירבה לקבל את הצעת צד ג' להחלפת בית המלון בתוספת סך 200$ לאדם, לא מילאה אחר חובתה להקטין את נזקה וניצלה את ההזמנה המקורית על כל מרכיביה. תביעת התובעת איננה מידתית באופן יחסי לעלות חבילת הנופש.

5.עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טיעוני הצדדים. לאחר כל זאת, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

6.הכלל הוא כי לא ניתן להטיל אחריות על סוכן הנסיעות בגין רמת השירות המסופקת ע"י הספק, אלא אם כשל סוכן הנסיעות במידע שמסר או לא מסר ללקוח עובר לביצוע ההזמנה. לפיכך, טענות כגון ביחס למיזוג האוויר או ללכלוך במלון, אינן באחריות הנתבעת, אינן בשליטתה ודומה כי אינן צפויות מראש.

עם זאת, ומעבר לכך שהנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי הינה גם המשווקת ומוכרת חבילות נופש לחו"ל, בהן , של צד ג', הרי עליה לוודא את "טיב" המוצר אותו היא משווקת, ובכלל זה, את נכונות הפרסום אודותיו. על פי פרסום באתר הנתבעת, עליו הסתמכה התובעת עובר לביצוע ההזמנה, הוצג המלון ברמת 5 כוכבים DLX. לא נסתרה טענת התובעת כי בסמוך אחרי חזרתה ארצה פורסם המלון כבעל דירוג 4 כוכבים, והתובעת צרפה אסמכתא לענין זה. גם נציג הנתבעת הצהיר בדיון כי באתרים אחרים מדורג המלון בדירוג 2.5 מתוך 5. בנסיבות אלה היה על הנתבעת לוודא כי אכן המלון הינו ברמת הדירוג המופיעה בפרסום ולא ברמה פחותה מזו. גם אם הדירוג הינו על פי דירוג התיירות המקומי, שומה על הנתבעת לוודא כי הפרסום תואם את הדירוג האמור.

7.אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי הפרסום מתקבל מאת צד ג' ולפיכך הנתבעת פטורה מכל אחריות לתוכנו. התובעת התקשרה בעסקה נוכח פרסום הנתבעת עצמה והתקשרה עם הנתבעת על בסיסו. מכאן אין לפטור את הנתבעת מכל אחריות באשר לבדיקת אמיתות תוכנו. אין הדבר שולל את אחריות צד ג' כלפי הנתבעת, בהיות הפרסום, שאין חולק שסופק ע"י צד ג', לא הלם את נתוני המלון בזמן אמת.

8.לפיכך יש לשפות את התובעת אך בגין כך שהעסקה כללה חופשה במלון ברמת דירוג 5 כוכבים עפ"י המצג שהוצג לתובעת, והיה על הנתבעת ועל צד ג' להציגו ברמת 4 כוכבים. העובדה כי על הנתבעת לחתום על אישור לפיו חובה עליה לבדוק את המלון מבחינת מיקומו, רמתו וההמלצות לגביו, אין בה כדי לפטור את הנתבעת ואת צד ג' מלפרסם רמת דירוג שגויה של המלון. אין זה מתפקידה של התובעת לבדוק מהי רמתו "האמיתית" של המלון טרם רכישת חבילת הנופש ואין מקום לגלגל את האחריות לענין זה לפתחה. התובעת רשאית היתה להסתמך על הפרסום והתמונות שהוצגו באתר הנתבעת, כפי שהצהירה שעשתה.

9.באשר לטענת הנתבעת וצד ג' כי היה על התובעת להקטין נזקיה, הרי מהתכתובת שצורפה עולה כי הוצע לתובעת להשתכן במלון חלופי בתוספת סך 200$ לאדם. בשים לב לעלות זו אל מול מחיר החבילה כולה (289$ לאדם), לא ניתן לומר כי היה בכך כדי לחייב את התובעת "להקטין" את נזקה.