1.הנתבעים פרסמו מודעה למכירת רכב בדף הפייסבוק של "פשפשוק". התובע רכש את הרכב ולטענתו, הסתבר לו בדיעבד, כי מדובר ברכב שנתוניו שונים באופן משמעותי מהפרטים במודעה, הן לעניין מספר הבעלים הקודם, והן לעניין מספר הקילומטרים שעבר הרכב עד למועד הפרסום.
2.במודעה שפרסם הנתבע 2 (שתמונתו מופיעה בצד המודעה) ביום 29.11.13, נכתב כי הרכב שמוצע למכירה או החלפה הואו רכב מאזדה 6 משנת 2004 (להלן: הרכב), יד שניה פרטית, שנסעה 171 ק"מ. אין חולק כי היה ברור לשני הצדדים שמדובר בנסיעה של 171,000 ק"מ.
התובע, חייל משוחרר, הגיע להתרשם מהרכב, לקח את הרכב למכון בדיקה ושילם עבור הרכב 33,000 ₪. לטענת התובע, לאחר כחודש קיבל את רישיון הרכב החדש ואז התברר לו להפתעתו כי כאשר הרכב עבר את מבחן הרישוי השנתי ביום 10.06.13, הראה מד המרחק 269,116 ק"מ, והוא רשום כבעלים הרביעי של הרכב. התובע הציג בפני בית משפט עותק צבעוני של רישיון הרכב שהוצג בפניו, הנושא חותמת 10.06.13, שם נרשם כי יש בעלים קודם אחד לרכב. באותו רישיון רכב לא ניתן לקרוא את הרישום הנוגע למד המרחק במבחן השנתי הקודם מיום 08.04.12, שכן הרישיון נראה קרוע ומשודך חזרה כאשר אחת הסיכות מכסה את ספרת האלפים כך שהרישום של מד המרחק נראה כ- 52,343 ק"מ.
בדיון הראשון שהתקיים בתיק התייצבו הצדדים בלא שהנתבעים הגישו כתב הגנה ולבקשתם, נקבע מועד נוסף לדיון וניתנה להם האפשרות להגיש כתב הגנה. לאחר אותו דיון, ולפני הדיון שהתקיים בפניי, הגיש התובע ראיות לתיק אשר לטעמו מבססות את הטענה כי הנתבעים או מי מהם הם סוחרים ברכב. התובע צירף לאותה בקשה דפי פרופיל פייסבוק של משתמש בשם "מוסך ניקו" ו"ארתור מוסך ניקו" וכן פרסומים של הנתבע 2 או מוסך ניקו ובהם כ- 17 כלי רכב המוצעים למכירה, רובם משנת 2014.
3.הנתבע 1 טען כי רכש את הרכב ביחד עם רכב נוסף בעסקת טרייד אין מחברת "אלבר" כ- 3 שבועות קודם לכן, ולא נמסר לו כל מידע קונקרטי הנוגע לרכב. הנתבע 1 טען כי מסר לתובע שאין לו פרטים ומידע ולכן הציע שהתובע ייקח את הרכב למכון בדיקה, וההחלטה לרכוש את הרכב התקבלה על ידי התובע לאחר בדיקת הרכב במכון. הנתבע 1 טען כי מסר מידע לתובע על פי המידע שהגיע לידיו, כאשר בידו רישיון הרכב משנת 2013, שם נרשם כי יש בעלים קודם אחד לרכב, מכאן הבין כי הוא הבעלים השני וכך מסר לתובע. לעניין מד הקילומטרים טען הנתבע 1 כי לא ידע שבוצע שינוי כלשהו, והוא מסר את המידע כפי שניתן היה לראות ברכב עצמו במועד פגישתו עם התובע. הנתבע 1 טען שהוא בעל מוסך, בעלים יחיד, ואינו סוחר ברכבים. הנתבע 2 שהוא בנו, אינו עובד במוסך אלא פרסם עבורו את הרכב בשל שליטתו בשפה העברית וידיעתו את הליך הפרסום באתר הפייסבוק פשפשוק.
הנתבע 2 מסר לבית המשפט תצהיר שנחתם ביום הדיון (10.07.16). בתצהיר נרשם כי ביום 07.11.13 ביצע החלפה עם נציג אלבר ומסר את רכבו תמורת שני רכבים, כאשר אחד הוצע על ידו למכירה, כי ביום 01.12.13 פגש את התובע ומסר לו שאין לו מידע לגבי הרכב. הנתבע 2 מסר למעשה באותו תצהיר את גרסתו של הנתבע 1 כפי שזו נמסרה בעדותו בבית המשפט.
4.לנוכח הראיות שהוצגו בפניי, מצאתי כי יש לראות בנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד מהם בנפרד, כ"עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: חוק רכב משומש), ואבאר:
בענייננו אין חולק כי הרכב שנמכר לא היה שייך למי מהנתבעים. נקבע בסעיף 4 (ד) לחוק רכב משומש כי מי שמוכר רכב משומש שאינו רשום כבעליו ברישיון הרכב ואינו בבעלות בן משפחתו מדרגה ראשונה, ייחשב כעוסק ברכב אלא אם כן הוכיח אחרת. במקרה דנן לא הוכח אחרת על ידי הנתבעים. כל אחד מהנתבעים ייחס לעצמו את פעולת ההחלפה עם נציג אלבר של רכב אחד בעבור שני רכבים אחרים, האחד נותר ברשותו והשני נמכר לתובע. מכאן כי שני הנתבעים, כל אחד בנפרד, טענו כי הם אלה שמכרו את הרכב לתובע: הנתבע 1 טען כך בעדותו (עמוד 3 שורה 27 עד עמוד 4 שורה 5) והנתבע 2 טען דברים זהים ביחס לעצמו בתצהירו נ/1. מאחר שהגברת מנשירוב אלינור אינה בעלת משפחה מדרגה ראשונה למי מהנתבעים, אני רואה בכל אחד מהם לנוכח הצהרתו כאמור לעיל משום "עוסק ברכב" לצורך חוק רכב משומש.
אוסיף ואציין כי הגדרת עוסק נקבעה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) כמי ש"מוכר נכס או נותן שרות דרך עיסוק". אין חולק כי הנתבע 1 הוא בעל מוסך ולכן הוא בבחינת עוסק. חוק רכב משומש קובע כי עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן שעיסוקו מכירת רכב משומש, ייחשב עוסק ברכב לצורך החוק.
ניתן לקבוע, על בסיס הפרסומים שהציג התובע, כי הנתבעים יחד, והנתבע 2 באופן נפרד, מפרסמים מודעות רבות למכירת רכב משומש. אמנם, הנתבעים טענו שמדובר ברכבים של חבריו של הנתבע 2 והנתבע 2 אינו עובד במוסך או בעליו, אולם הפרסומים נעשו על ידי הנתבע 2 אשר הכתיר את דף הפייסבוק בשם "ארתור מוסך ניקו". ברור כי הנתבעים יחד מציגים את עצמם כקשורים להפעלה ו/או ניהול של מוסך.
במספר פרסומים נרשם כי הרכב הנמכר הוא "בבעלות מכונאי" (לעניין מיצובישי סופר לנסר שנת 1996); "בבעלות מוסכניק" (פרסום רכב ב.מ.וו שנת 2001 ו- "ג'יפ בבעלות מכונאי" (פרסום מיום 04.12.13), אולם לדברי הנתבע 2 הוא מפרסם למכירה מכוניות של חברים ולא מכוניות שלו או של אביו.
הנתבע 2 הסביר כי הוא משתמש בפרופיל הפייסבוק שפתח במילה "מוסך" ואמר כך (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 28 עד עמוד 6 שורה 2):
"אני כל הזמן מפרסם תחת השם מוסך של אבא שלי, פתחתי מוסך, כאילו פתחת פייסבוק על שם המוסך, יותר הגיוני שם לפרסם מכוניות. אני בצבא, אני עוזר לו מדי פעם. יש מכוניות פרטיות שהיו כמו מסדה, טיוטה פרטית שלנו פרסמתי, מעבר לזה יש מכוניות של חברים שביקשו ממני לפרסם... המוסך זה רק השם של המוסך בפייסבוק. אני לא כותב שהרכב מהמוסך, אני כותב למכירה רכב ושהם מתקשרים ושואלים אני אומר שהרכב לא בבעלותי, הוא של חבר".
מדברים אלה עולה כי לצורך מכירת רכבים שאינם שייכים לנתבעים, מפורסמים הרכבים כשייכים למוסך הנתבע 1, או למוסך שאינו קיים כלל, שפרופיל שלו הוקם על ידי הנתבע 2. יש בכך עיסוק במכירת רכבים שאינם שייכים לנתבעים.
5.על פי דברי ההסבר לחוק רכב משומש (הצעות חוק – הכנסת 210 מיום 26.2.2008) החוק נועד "... לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב . המידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה... הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכש".
חוק רכב משומש מטיל על עוסק ברכב חובות מיוחדות שאינן חלות על אדם פרטי שמוכר את הרכב שלו. כך מחויב עוסק ברכב בכל עסקה, לחתום על חוזה בכתב עם רוכש הרכב ולמסור לרוכש טופס נפרד של גילוי נאות שבו עליו לפרט נתונים שונים שנמנו בסעיף 4 לחוק זה. בין השאר, על המוכר לכלול בטופס הגילוי את מספר הבעלים הקודמים של הרכב ואת מספר הקילומטרים שעבר הרכב. מדובר בחובה מוחלטת שבה לא עמדו הנתבעים בעת שמכרו את הרכב לתובע.
6.הנתבעים טענו כי לא היה להם מידע לגבי החלפת מד הקילומטרים ברכב והשינוי שנוצר עקב כך ברישום מספר הקילומטרים ברכב בהשוואה לזה שנרשם במשרד הרישוי, לאחר ביצוע בדיקה שנתית לרכב. אין בידי לקבל טענה זו שכן היא סותרת את ההודעה שמסר הנתבע 1 בעת חקירתו תחת אזהרה במשטרה: התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעים, בטענה למרמה בעסקת מכירת הרכב. במסגרת החקירה שהתנהלה נגבתה מהנתבע 1 "הודעת חשוד" ועותק חקירתו הוגש וסומן ת/1. באותה חקירה שנערכה תחת אזהרה, סיפר הנתבע 1 לחוקר, במענה לשאלה "פתוחה" כי "הגיע קונה, בדק את הרכב במכון בדיקה, אני דיברתי איתו ואמרתי לו מה ידוע לי על האוטו ואמרתי לו שהוחלף לוח שעונים כי הוא היה דהוי..." (שורות 10-11).
אציין כי לא נתתי אמון בעדותו של הנתבע 1 גם בשל העובדה שסתר את הודעתו במשטרה בנוגע לסיבה בגינה נרשם הרכב על שם אחייניתו. בעדותו טען הנתבע 1 (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 2-4) "אחיינית שלי רצתה לקנות את האוטו, זאת אלינור אז לכן רשמתי את שמה על האוטו אחר כך לא הסתדר, לא נתנו לה בנק הלוואה". בניגוד לכך, מסר הנתבע 1 בחקירתו במשטרה כי הרכב נרשם על שמה של אלינור מנשירוב, "אין לה שום קשר לרכב, היא אחיינית שלי ובגלל שאני לא יכול לרשום עליי רכב, רשמתי על שמה" (ת/1 שורה 15).
עולה מהאמור לעיל כי הנתבעים לא מסרו לתובע את המידע הנכון באשר למספר הקילומטרים שעבר הרכב עד ליום מכירתו, כאשר הנתבע 1 ידע באותה עת כי הוחלף מד הקילומטרים ברכב ושונה הנתון המופיע ברכב בהשוואה לנתון האמיתי.