ת"ק 44534-10-13 כספי נ' וואלה טורס בע"מ ואח'

ביום 18.08.13 התובע רכש 4 כרטיסי טיסה מתל אביב לכרתים ובחזרה תמורת 6,000 ₪.

הרכישה בוצעה באמצעות הנתבעת מספר 1 כסוכנת נסיעות והכרטיסים הונפקו על ידי נתבעת מספר 2 כמספקת שירותי תיירות סיטונאי. התובע ומשפחתו היו אמורים לחזור ארצה ביום 16.09.13 אך כאשר הגיעו לשדה התעופה בסביבות 07:10 בבוקר על מנת לעלות על טיסה בשעה 9:00 לא הצליחו למצוא את הטיסה על המסכים. לאחר חצי שעה של ריצות ובלבול הצליח התובע לאתר נציגת הנתבעת מספר 2 והתברר לו שהטיסה הוקדמה לשעה וחצי ויצאה לתל אביב בסביבות שעה 7:30. כתוצאה מכך התובע נדרש לרכוש כרטיסי טיסה חדשים לארץ עבורו ומשפחתו בסכום כולל של 1,723 ₪.

הוסבר לתובע שעל פי התנאים שמופיעים בכרטיס שמונפק לו על ידי הנתבעת מספר 2 היה עליו לאשר טיסתו החוזר ארצה כ-36 שעות לפני שעת ההמראה. לו היה כך עושה, היה מגלה על הקדמת הטיסה. התובע לא עשה כן.

לפי טענתו גם אם היה מתקשר 36 שעות לפני הטיסה לא היה יכול לקבל מידע מעודכן על שעת היציאה של המטוס ולכן אי מתן ההודעה מטעמו אינה בעלת משמעות. במהלך הדיון אכן התברר ששעת המראת הטיסה שונתה רק 24 שעות לפני ההמראה. בעיני התובע זה מחזק את טענתו שגם אם היה מנסה לאשר את מקומו בטיסה, הרי הדבר לא היה מונע את התקלה.

מעבר לכך התובע טען שנאלץ לרכוש טיסה בשעות הבוקר על מנת לא לאחר בלוח הזמנים שלו בארץ ודובר בטיסה לא נוחה וזאת בלשון המעטה.

על סמך טענות אלה, התובע עותר בפני בהמ"ש זה לפיצוי בסך של 8,000 ₪. בעת הדיון בהמ"ש שאל את התובע כיצד הוא הגיע לסכום זה כאשר בסופו של דבר נאלץ להוציא רק 1,723 ₪ על מנת להגיע ארצה. וכך התובע השיב "אני עובד בצהריים והבת שלי הייתה צריכה לחזור לצבא. הפסדתי יום עבודה שלם והיא הפסידה את ההסעה שלה" (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 14-15).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. באשר לתביעה נגד נתבעת מס' 1 אין בסיס לעתירת התובע. נתבעת מס' 1 ממלאת תפקיד של מתווך בין התובע לבין נתבעת מס' 2. אין הנתבעת מס' 1 אחראית על עניין הטיסה שכולה בשליטה של הנתבעת מס' 2.

2. תנאי ההסכם בין התובע לבין נתבעת מס' 2 ברורים לחלוטין בעמוד הראשון של הכרטיס שהונפק לתובע על ידי נתבעת מס' 2: חובה של התובע לאשר טיסתו חזרה ארצה כ-36 שעות לפני שעת ההמראה. התובע לא עשה זאת ויש לו להלין רק על עצמו שלא שמע על הקדמת הטיסה.

3. לא מצאתי שהנזק שנגרם לתובע בכך שנאלץ לקנות כרטיסים חדשים על מנת לשוב ארצה, נגרם על ידי מעשה או מחדל של הנתבעת 2 או נציגיה.

4. על פי הראיות ששמעתי ברור שלו התובע היה מתקשר לאשר את הטיסה כפי שנדרש על פי תנאי החוזה, או היה מקבל הודעה שהטיסה הוקדמה או לכל הפחות, אם השינוי לא היה ידוע, היה מקבל הודעה חוזרת מנציגי הנתבעת 2 ובכל מקרה לא היה נדרש להוציא מכיסו כספים על מנת לחזור ארצה.

5. עתירת התובע לסכום של 8,000 ₪ נגועה בחוסר תום לב וזאת מהטעם שגם אם בהמ"ש היה מקבל את עמדתו היה מגיע לו את הסכום שנאלץ לשלם לכרטיסים חדשים ואולי קצת כסף עבור הוצאות נלוות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה. על התובע לשלם הוצאות של כל אחת מהנתבעות בסכום של 500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. אם לא כן הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.