ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות עכו
|
44264-11-17
19/08/2018
|
בפני השופטת:
זהבה (קאודרס) בנר
|
- נגד - |
תובעים:
1. רחל בלגזאל 2. מאיר בלגזל
|
נתבעת:
עירית עכו
|
פסק דין |
בפני תביעה כספית לתשלום סך של 5,000 ₪ בגין פרוק פריטי רכוש פרטי של התובע שהיו מצויים על הדשא המהווה רכוש משותף, אסיפתם ולקיחתם על ידי פקח העיריה, לפי הפירוט הבא:
א.פיצוי עבור עמודי ברזל של סוכה - - סך של 1,000 ₪,
ב.פיצוי עבור ניצבים ומסלולים של קירות גבס + קירות גבס – סך של 1,000 ₪, ג.הוצאות התביעה בסך כולל של 5,000 ₪.
ג.מיזרון - סך של 1,000 ₪,
עבודה של התובע ושל אשתו על מנת בטיפול מול העיריה ובתביעה – סך של 1,950 ₪,
ד. דמי אגרה – סך של 50 ₪.
סה"כ סך של 5,000 ₪.
א.הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
1.נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.
2."נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).
3.במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.
4.נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).
5.השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.