פינטו נ' רונלייט דיגיטל בע"מ

לפניי בקשת התובע לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 27/8/17.

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה, היא חברה העוסקת ביבוא ושווק טלפונים סלולאריים ובה עתר לפיצוי כספי בסכום של 8,000 ₪. כפי שעולה מכתב התביעה, המשיבה היא היבואנית של מכשיר טלפון נייד שרכש המבקש ממשווק מורשה, כשנה לפני הגשת התביעה (להלן: "המכשיר"). בכתב התביעה נטען שהמכשיר הוא בעל פגם ידוע ומוכר ובעל פוטנציאל גבוה לשריפת לוח אם ובשל כך, כשנה לאחר רכישת המכשיר הוחלף לוח האם התקול והתכנים שהיו מצויים במכשיר נמחקו. לפיכך וכלשון כתב התביעה תבע המבקש: "מחברת רונלייט בע"מ 5,000 ₪ בעבור החומרים שמחקו תמונות סיסמאות חומרים אישיים שנמחקו כתוצאה מהלוח אם המקולקל והחזרת הטלפון וקבלת סכום הקניה המלא שלו".

ביום 18/5/17 הגישה המשיבה כתב הגנה ובו נטען כי מדובר במכשיר שלגביו ניתנה אחריות בת שנתיים. המבקש רכש את המכשיר ביום 16/12/15 מחנות לה שווקה המשיבה את המכשיר. ביום 13/3/17 הופקד המכשיר לראשונה לתיקון, קרי 15 חודשים לאחר רכישתו ולאחר שבבדיקתו עלה כי לוח האם תקול, הוא הוחלף; זאת במסגרת האחריות ועל חשבון המשיבה. מכתב ההגנה עולה כי בשתי הזדמנויות שבהם פנה המבקש לקבל שירות טלפוני (15/11/16 ו-1/2/16), פעם בשל תלונה על איכות הסוללה ופעם בגין תלונה על איטיות המכשיר, נמסר למבקש כי עליו לגבות את המידע שבמכשיר, זאת ככל שברצונו למסור את המכשיר לבדיקת מעבדה. המשיבה הכחישה בכתב הגנתה כי המכשיר שרכש המבקש סובל "מתקלה ידועה" כלשהי וכן ציינה כי אין לה כיבואנית כל חובה על פי דין לגבות מידע בעבור ובשם לקוח שמוסר מכשיר לתיקון.

ביום 27/8/17 התקיים דיון אליו הוזמנו הצדדים כדין. לדיון זה התייצב נציג המשיבה ובהעדר נוכחות מצד המבקש ניתן פסק דין שדחה את תביעת המבקש, ללא חיוב בהוצאות. ודוק, המבקש לא חויב בהוצאות אך בשל ויתור נציג המשיבה במעמד הדיון על הוצאותיה.

ביום 31/8/17, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד וביקש שיקבע דיון מחודש בתביעתו. לטענת המבקש הוא לא התייצב לדיון מסיבה רפואית. המבקש צרף לבקשה תצהיר ואישור מחלה שהוצא ביום 30/8/17 ולפיו הוא לא היה מסוגל לעבוד מיום 27/8/17 ועד יום 28/8/17.

בתגובת המשיבה, זאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 31/8/17, ציינה המשיבה כי המבקש זלזל בהליך המשפטי שהוא יזם ובמשיבה עצמה בכך שלא התייצב לדיון שנקבע או למצער הודיע בבוקר אותו היום למשיבה או לבית המשפט על כך שלא מתאפשר לו להגיע. משכך עתרה המשיבה לדחיית הבקשה וחיוב המבקש בהוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע ובתשובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:

הסיבה לאי ההתייצבות, לפי הבקשה, היא חולי, שהחל ביום הדיון למשך יומיים, כזה שלא אפשר למבקש להתייצב לדיון שנקבע. סבורני כי המשיב לא נקט הפעולות המתבקשות ביחס לתביעה אותה הגיש, אף אם בבוקר הדיון חש ברע ולא התאפשרה התייצבותו. אין בבקשה ובנימוקיה וכן בתעודה הרפואית הלאקונית, שהוצאה מספר ימים לאחר הדיון, כדי להסביר את מחדלו. אף אם יימצא כי מצבו של המבקש היה כזה שלא אפשר הגעה לבית המשפט, עדיין, ניתן היה לצפות כי המבקש יגיש בקשה מתאימה בבוקר הדיון או ישלח מי מטעמו כדי להבהיר את אי התייצבותו לדיון שנקבע.

הליך התביעה הקטנה, אמור לשרת את הציבור בהיותו פשוט, מהיר, יעיל וזול יחסית. תכונות אלה משרתות הן התובעים והן את הנתבעים בהליך מסוג זה.

בנוסף ועיקר דבר, בחינת סיכויי התביעה מגלה כי אלה נמוכים מאוד. עיון בכתב התביעה מגלה כי אין לתובע יכולת להראות שהמשיבה היא שאחראית לנזק הנטען; הטענה כי המכשיר שנרכש סובל מתקלה ידועה לא בוססה ונטענה בעלמא; כמו כן איני מוצאת ביסוס לחיוב המשיבה, בנסיבות שתוארו בכתב התביעה, בגין אובדן המידע שהיה אגור במכשיר עובר לקלקול שהתגלה בו ולמסירתו לתיקון.