ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא
|
42166-02-17
19/09/2017
|
בפני השופטת:
אביבה טלמור
|
| - נגד - |
התובע:
שלומי כהן (אסיר)
|
הנתבע:
המשרד לביטחון פנים/ שירות בתי הסוהר (שב"ס)
|
| פסק דין |
לפניי תביעה בה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין אובדן חפציו האישיים בעת מעבר מבית המשפט המחוזי בבאר שעה חזרה לכלא רימונים.
לטענת התובע, ביום 15.11.16 אבדו חפציו האישיים שהיו ארוזים בתיק נשיאה שהניח ברכב הנתבע שהעביר את האסירים וביניהם התובע מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו התקיים דיון בעניינו, חזרה לכלא רימונים בו שהה אותה עת.
התובע טען כי כשהגיע לכלא רימונים, כשהתברר שעה שירד מרכב הנתבעת שהתיק אינו בנמצא, התלונן מיד לפני הקצין התורן על דבר האבדה וביקש שישלח נציגים מטעמו למעבר בכלא הדרים שרון מקום בו ירדו מספר אסירים ויבדוק אם תיקו נמצא שם, הקצין התורן שהבטיח שיעשה כן וכבר באותו ערב הודיע לו שהתיק לא נמצא. כך גם למחרת בבוקר, הודיע הקצין התורן שעדיין לא נמצא התיק.
הוסיף וטען התובע כי גם בתאריך 16.11.16 , שהיה יום ביקורת של מנהל המתחם, יהב אורן, פנה הוא אליו בתלונה שהתיק עם הציוד שבו אינו בנמצא וזה אישר כי מכיר הוא את העניין וישוחח עם מפקד יחידת נחשון לבדיקה ובירור. התובע ציין כי התיק ובו ציודו האישי לא אותר על ידי הנתבע.
התובע פרט בתביעתו את החפצים שאבדו: תפילין יד וראש של רש"י, קופסאות אחסון לתפילין, טלית מהודרת, ספרי קודש, סט מצעים פלאנל, כרית, שמיכה, מגבת גוף, שמפו, מברשת שיער, מברשת שיניים וכן ביגוד: לבנים, גרביים טרמיות, חליפת ספורט, זוג מכנסיים, חולצת אלגנט מכותנה וכן חומרי חקירה (תמלול ציונים מצולם בקלסר עם דפדפת) , קופסא עם פירות יבשים, קפה ותה.
התובע הוסיף כי על התיק שאבד רשומים היו כל פרטי זיהויו – שמו המלא, מספרו כאסיר, האגף, ושם בית הסוהר וכדבריו "על התיק שלי היו פרטים מזהים, היה כתוב שמי, מספר שלי, האגף ושם בית הסוהר".
בתביעה שהגיש לבית המשפט ביקש התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין החפצים שנעלמו בעת שהיו באחריות הנתבע או שולחיו.
בכתב הגנתו, מכחיש הנתבע את אחריותו לאובדן / נזק שנגרם לציוד של התובע.
הנתבע מציין כי התובע לא הוכיח כי תיקו ובו חפציו האישיים אבד וכך גם לא הוכיח שהפריטים המנויים בכתב התביעה היו בתיק הנשיאה שאבד.הנתבע טען עוד כי בזמן שהתובע התלונן כי תיק הנשיאה ובו ציוד השייך לו אבד – לא פרט את הציוד שאבד. כמו כן, טוען הנתבע כי על ניזוק המבקש פיצוי כספי, מוטל הנטל להציג ראיות שיאפשרו את הערכת מידת הנזק שנגרם לו ואת שיעור הפיצויים, אחרת לא עמד בנטל ההוכחה. התובע, כך הוסיף הנתבע, לא עמד בנטל ההוכחה, לא צרף שום ראיה התומכת בטענותיו הן לעניין אובדן תיקו ובו ציוד כלשהו, הן באשר לציוד שלטענתו אבד והן באשר לערכו של הציוד החסר ומשלא הרים התובע את נטל השכנוע המוטל עליו דין תביעתו להידחות. עוד טען הנתבע כי גם אם תתקבל טענת התובע שתיק הנשיאה ובו ציודו אבד ועל הנתבעת לפצותו הרי שהפיצוי לו זכאי התובע עומד לכל היותר על סך של - 1,000 ₪ על פי תקרת האחריות של השב"ס בפקודת הנציבות 04.33.00 "החזקה, אחסנה, ושינוע פרטי ציוד של אסירים" (נספח א' להגנה).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעי עדויות הצדדים וסיכומיהם אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.
בדיון שהתקיים לפניי העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה ביום 15.11.16 אבדו חפציו האישיים שהיו ארוזים בתיק נשיאה שלו, עליו היו רשומים כל פרטי זיהוי התובע , תיק נשיאה שהניח ברכב הנתבע שהעביר את האסירים וביניהם התובע מבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו התקיים דיון בעניינו, חזרה לכלא רימונים בו שהה אותה עת.
מחומר הראיות למדים, ועל כך אין חולק, כי התובע זומן לדיון בבית המשפט המחוזי באר שבע, לתאריך 15.11.16. על מנת שיתייצב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לדיון בעניינו ביום 15.11.16 הרי שבתאריך 14.11.16 יצא התובע ברכב הנתבע מכלא רימונים בליווי "יחידת נחשון", עבר דרך מעבר איילון והגיע למעבר אוהלי קידר. ביום 15.11.16 יצא התובע לבית המשפט. בתאריך 15.11.16 בדרכו חזרה מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לכלא רימונים, הועבר "גב אל גב" בין רכב ליווי דרום לרכב ליווי פינוי ערב מרכז, הנוסע מרמלה לכלא רימונים.