גיגי ואח' נ' איבריה לינאס איראס דה אספנה סוסיאדאד אנונימה אופרד

בפניי תביעה בה תובעים התובעים פיצוי לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – "חוק שירותי תעופה").

העובדות בקצרה

עיקרי העובדות אינן במחלוקת:

התובעים רכשו מהנתבעת כרטיסי טיסה הלוך ושוב מנמל תעופה בן גוריון לנמל התעופה טנריף. הן הטיסה הלוך והן הטיסה חזור כללו עצירת ביניים בנמל התעופה במדריד.

הטיסה מנמל התעופה בן גוריון הייתה אמורה להמריא למדריד ביום 7 בפברואר 2018 בשעה 06:00, ולהמשיך ממדריד לטנריף בשעה 11:30, כך שהנחיתה בטנריף הייתה מיועדת להיות בשעה 13:20 זמן מקומי.

בסמוך לאחר ההמראה התגלתה תקלה של ירידת לחץ השמן במטוס, והטייס נאלץ לנחות באתונה. אחרי שעות ארוכות בנמל התעופה באתונה וחמש טיסות חלופיות, נחתו התובעים בטנריף ביום 8 בפברואר 2018, באיחור של שעות רבות. ייאמר, כי המחלוקת העובדתית היחידה בין הצדדים, היא בשאלה האם האיחור עמד על 36 שעות, כטענת התובעים, או על 26 שעות וחמישים דקות, כטענת הנתבעת. מכל מקום, ברור כי מדובר באיחור ניכר.

הכבודה נמסרה לתובעים רק ביום 9 בפברואר 2018, בשעות הערב המאוחרות. יום לאחר הנחיתה, יומיים לאחר ההמראה מישראל.

טענות התובעים

התובעים טוענים כי על האירועים חל חוק שירותי תעופה, וכי הן הטיסה מנמל תעופה בן גוריון, שעקב כשל טכני נותבה לאתונה, והן הטיסה מאתונה לוינה, שנותבה לבלגרד לאור הצורך בהחלפת צוות המטוס, הן טיסות שבוטלו המזכות את התובעים בפיצוי בגין "טיסה שבוטלה".

כן טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 11 לחוק וכן לפיצוי בגין עיכוב בקבלת הכבודה, לפי אמנת מונטריאול וחוק תובלה אוירית, תש"ם-1980.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי התקלה במטוס הייתה בלתי צפויה. לתמיכה בטענה זו צירפה הנתבעת העתק ספר הטיסה, שם נרשם כי "Low oil indication ENG#1 during flight. Diversion to Athens".

לכן, סבורה הנתבעת כי היא חוסה תחת ההגנה היחידה העומדת לה לפי חוק שירותי תעופה ואמנת מונטריאול, שכן לגישתה מדובר בנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה.

הדיון בפניי

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 20 בנובמבר 2019, העידה נציגת הנתבעת, כי כל שיש בידה הוא ספר הטיסה ובו הציטוט כפי שהובא בכתב ההגנה מטעמה לעיל, ואין בידה נתונים כלשהם באשר לאופן הטיפול השוטף במטוס, אינה יודעת האם הטיפולים השוטפים בוצעו במועד ואינה יודעת האם מדובר בתקלה שניתן היה למנוע בטיפולים השוטפים, ככל שאלה נעשו כראוי ובמועד (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 17-19).

נציגת הנתבעת הסכימה כי התובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי, אולם ציינה כי זה לא שולם להם היות ולא התקבלה אצל הנתבעת כל תלונה טרם הגשת התביעה. עוד טענה, כי התביעה הומצאה בתחילה לכתובת שאינה הכתובת המעודכנת כך שהנתבעת הייתה מודעת לתביעה רק בחודש אוגוסט 2019, לאחר שניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, אשר הומצא לכתובתה הנכונה. לכן, ולאור הסמיכות למועד הדיון ולגובה הפיצוי הנתבע כפיצוי לדוגמה (במקור – 10,270 ₪ לכל תובע), מצאה הנתבעת לנכון להגיע לדיון ולא לשלם ולו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, עוד טרם הדיון.

כאן המקום לציין, כי ארבעת התובעים תבעו יחד סכומים העולים על סמכותו של בית משפט זה, על אף שכתב התביעה עצמו הוגש בגבול הסמכות המקסימלית של בית המשפט. לאחר שעניין זה הובהר להם, ביקשו התובעים במעמד הדיון לתקן את כתב התביעה באופן שהפיצוי לדוגמה לכל תובע יעמוד על סך של 5,000 ₪ (במקום 10,270 ₪ כפי שהוגש במקור). סבורה אני, כי מוטב היה לו התובעים היו שוקלים היטב מראש מהם הסכומים הנתבעים על ידם ולא מגישים את התביעה באופן בו הוגשה. הדבר היה ראוי על מנת שלא להטעות את בית המשפט בהגשת תביעה שמבחינה מהותית נתבע בה סכום העולה על גבול הסמכות של בית המשפט, תוך ציון טכני של סכום הסמכות המקסימלי, על מנת להצליח ולהגיש את התביעה בבית משפט לתביעות קטנות. עוד ייאמר, כי תמוהה העובדה שכתב התביעה הומצא לכתובת שאינה מעודכנת, אולם פסק הדין הומצא לכתובתה הנכונה של נציגות הנתבעת בישראל. התנהלות זו אינה ראויה בעיני, ודבר זה יילקח בחשבון בהמשך.