ת"ק 38851-05-16 פסח נ' חזיזה

התובעת רכשה מאת הנתבע מכשיר טלפון סלולארי.

לטענתה, במעמד רכישת המכשיר, נוכחה לראות כי המכשיר נמצא בתצוגה וכי סוללת המכשיר מלאה.

התובעת אמרה לנתבע, כי אינה מעוניינת במכשיר שנעשה בו שימוש, אלא שהנתבע הרגיע אותה והבהיר לה שיש למכשיר אחריות מלאה למשך שנה.

לטענת התובעת, כעבור כחודשיים מאז הרכישה, התחממה סוללת המכשיר, עד כדי כך שהמכשיר נשמט מידיה של התובעת, עקב חום המכשיר.

לכן, מסרה התובעת את המכשיר לתיקון, במסגרת האחריות, אלא שבמעבדה צויין, כי כיוון שמדובר בתקלה מסוג שבר, הרי שאין מדובר בקלקול שהוא באחריות והמכשיר לא יתוקן.

בתביעתה שלפניי, טוענת התובעת, כי על הנתבע לשלם לה את עלות המכשיר, אשר נמכר למעשה כמכשיר משומש ולכן הסוללה התחממה.

הנתבע טוען, כי מכר לתובעת מכשיר חדש, שניתנה לו אחריות. התקלה שהתגלתה במכשיר אינה מכוסה באחריות ולכן המכשיר לא תוקן. בכל מקרה טוען הנתבע להעדר יריבות בין הצדדים, שכן משניתנה אחריות למכשיר, על התובעת להפנות טענותיה לנותנת האחריות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבע.

בהתאם להוראות סעיף 19 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו- 2006, על העוסק, מוכר המכשיר, חלים חיובי היצרן לעניין האחריות, רק כאשר אין אפשרות לאתר את היצרן.

במקרה דנן, אין חולק, כי החברה נותנת האחריות שרירה וקיימת, אלא שנימוקיה לדחיית השירות היו נימוקים עניינים וככל שיש מחלוקת בעניין זה, היה על התובעת להפנות הטענות כלפי היצרן.

מכאן, יש לבחון את טענת התובעת, כי המכשיר שנמכר לה הוא מכשיר משומש, שלכן התקלקל.

ראשית, בהקשר זה מצאתי מקום לציין, כי בדיון שהתקיים טענה התובעת, כי מדובר במכשיר מתוצרת סין, כשהובטח לה שמדובר במכשיר מתוצרת אחרת.

טענה זו נטענה לראשונה בדיון ולא ברור מהו הסעד המבוקש בגינה ולכן מצאתי מקום להתעלם הימנה.