ת"ק 38775-02-15 בן דב נ' גן "צילי וגילי"

התובע הינו אביו של קטין יליד 29.5.13 (להלן: "הקטין") ואילו הנתבעת היתה בתקופה הרלבנטית לארועים נשוא תביעתו, בעלת הגן "צילי וגילי" בחדרה (להלן: "הגן").

בתאריך 31.8.14 נחתם בין הנתבעת לבין התובע ואמו של הקטין הסכם בדבר רישום הקטין לגן (להלן: "ההסכם"). סכום התשלום החודשי הועמד על סך של 2,300 ₪ (בתוספת 200 ₪ בעבור שהיית הקטין בגן עד השעה 16:30- ר' טענות הנתבעת בכתב ההגנה שלא נסתרו על ידי התובע). בסעיף הנושא את הכותרת "הפסקת פעילות ילד בגן בהחלטת ההורים" נקבע כי: "במקרה שההורים מחליטים על הפסקת פעילות הילד בגן ילדים במהלך שנה"ל, יש להודיע על כך לגן הילדים כ- 30 ימים לפני הוצאת הילד. לא יינתן החזר כספי על חודש הודעת הביטול. שאר ההמחאות מהחודש הבא ועד לסוף השנה, יוחזרו להורים".

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 2,500 ₪ טוען התובע כי בתאריך 3.1.15 הודיעה אמו של הקטין לנתבעת, בעל פה, על הכוונה להפסיק את פעילותו בגן החל מיום 1.2.15 וכי מספר ימים לאחר מכן, ב- 7.1.15 הוא בעצמו מסר לה או לאחותה התאומה הודעה בכתב על כך (לטענת התובע אחותה של הנתבעת דומה לה באופן מוחלט, כך שאין הוא יכול לומר בוודאות למי משתיהן הוא מסר את המסמך). דא עקא – כך טוען התובע - שלא בהתאם להסכם, דרשה ממנו הנתבעת "קנס יציאה" בסך 2,500 ₪ בעד חודש פברואר 2015 וביום 11.2.15 , שלא על דעתו, היא הפקידה ופרעה המחאה בסך של 1250 ₪ מתוך ההמחאות שנמסרו לה על ידו על חשבון התשלומים החודשיים, בתחילת השנה. התובע מוסיף וטוען כי טרם קיבל מהנתבעת החזר יחסי בסך של 400 ₪ המגיע לו בגין חוגים.

בכתב תביעתו כמו גם בעדותו בפני טען התובע כי על מנת לסיים את המחלוקת ביניהם ברוח טובה הוא הציע לנתבעת שתשאיר בידיה את הסך של 400 ₪ המגיע לו כהחזר יחסי עבור חוגים וכי הוא ישלם לה סך של 600 ₪ נוספים (בסה"כ 1,000 ₪) אלא שהיא התעקשה ודרשה 250 ₪ נוספים.

הנתבעת, הטוענת כי השיק בסך 1,250 ₪ הופקד ונפרע על ידה בהתאם להסכם ובאישורה של אם הקטין, ציינה בעדותה כי באסיפת ההורים שהתקיימה בגן ביום 29.8.14 בה נכחה האם, היא הבהירה להורים את משמעות כל סעיפי ההסכם, לרבות "סעיף היציאה" אשר לגרסתה נועד לצמצום הנזק הכלכלי שנגרם לגן במקרה של הוצאת ילד במהלך שנת הלימודים.

את נסיבות מסירת ההודעה בדבר הוצאת הקטין במקרה זה, תיארה הנתבעת בעדותה, כך: "את המכתב מהתובע קבלתי וזה היה ב- 22 ולא ב- 3 או ב- 7. היתה הודעה ב- 15 מהאמא שהילד עוזב.. (הודעת סמס). ידעתי מהאמא מה- 7.1 שהיא פנתה אלי בגן בסוף היום ובקשה שנפתח את הגן בשעות מאוחרות ממה שהוא נפתח בדרך כלל, אמרתי שאין אפשרות... בעצם ב- 8 לחודש היא באב ואמרה לי את זה... ב- 15 לחודש שלחתי לה הודעה מהסיבה שעד אז לא ידעתי אם הוא עוזב, כי היא אמרה שהיא צריכה לבדוק דברים. אני שלחתי את המסרון כדי לדעת אם לבטל את ההרשמה שלו לפברואר ואז ביום המחרת 16, היא הודיעה שהוא יעזוב בסוף החודש. הילד עזב ב- 1.2. חודש הודעת הביטול מבחינת החוזה, זה ברגע שהורים מביאים מכתב, הוא כתב שהילד לא יגיע ב- 1.2. ברור שאת ינואר הוא שילם כי הילד היה בגן. את פברואר זה הקנס יציאה. 1,250 ש"ח זה גם לא הקנס יציאה. קנס היציאה הוא מלא הוא 2,500 ובגלל המצב הכלכלי והאמא פנתה אליי והאבא ישב ודיבר איתי,הלכתי לקראתם. התחשבתי והורדתי להם את זה כי הם היו מחלקים את התשלומים בשני שיקים אז לקחתי רק אחד מהשיקים" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 14-19).

באשר להצעת הפשרה שלטענת התובע הוצעה לה על ידו, אמרה הנתבעת כי התובע הציע לה תשלום סכום של 600 ₪ בלבד והוסיפה כי היא הודיעה לתובע שבכוונתה להשאיר ברשותה את אותם 400 ₪ שהוא דרש כהחזר יחסי בגין חוגים מכיוון שהם לא שילמו את קנס היציאה במלואו.

בתגובה לטענות הנתבעת בדבר אישורה של אם הקטין להפקדת השיק ע"ס 1,250 ₪ ובתשובה לשאלותי, הסביר התובע כי הם חיים בנפרד, ואמר: "קשה לי להאמין שקרה משהו שהוא לא באחריותי...אמו של הילד היא לא מנהלת הכספים שלי והיא לא יכולה לתת שום אישור להפקיד שיק שלי" וכן: "אני כמעט בטוח שבשלב מסוים אמו של הילד אמרה לנתבעת משלב מסוים והלאה היא כבר לא מטפלת בעניין אלא אני".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהסכם, במכתבו של התובע מיום 7.1.15, במסרון שנשלח על ידי הנתבעת אל אם הקטין ביום 15.1.15, בפירוט השיחות שצורף לכתב ההגנה, ובמכתבה של הנתבעת אל התובע ואם הקטין בעקבות הפסקת פעילותו בגן, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה הם נימוקי:

• בהודעת הטקסט אותה שלחה הנתבעת אל האם ביום 15.1.15, נכתב: "הי רחלי, ההחלטה שלך סופית שאדיר ב- 1.2. יוצא מהגן? אני צריכה להתחיל טיפול מול הרואה חשבון היום". לכך השיבה האם: "... כל עוד אין השפעה של 30 יום אז כן, הוא ייצא ב- 1.2.. במידה ויש ואני צריכה להודיע חודש לפני אז הוא ייצא בעוד חודש. אני בודקת עם העורכת דין, קשה לי להאמין שאני צריכה לשלם 5,000 ₪ באותו חודש אבל מה שצריך נגיע לעמק השווה...".

  תוכן הודעות אלה מלמד בעיני על כך שעד ל- 15.1.15, התובע ואמו של הקטין לא מסרו לנתבעת הודעה מסודרת וסופית בדבר החלטתם להפסיק את פעילות הקטין בגן ב- 1.2, אך כן גילו לה כי בכוונתם לעשות כן, עוד קודם לכן.