רקע כללי וטיעוני הצדדים
עסקינן בתאונת דרכים מיום 12/5/2015, אשר התרחשה בין התובע שרכב על אופנועו ובין הנתבעת שנהגה ברכב פרטי במועד התאונה.
תביעתו של התובע מתחלקת לנזקי רכוש בסך כ- 12,000 ₪ (לרבות הוצאות נסיעה במוניות ותיקון אופניים ככלי תחבורה חלופי עד לתיקון האופנוע) ועוד 2,500 ₪ הפסד שכר בעבר שנגרמו לו במהלך תקופת אי הכושר שהוכרה לו בשל פגיעתו בתאונה ועוד 2,500 ₪ עוגמת נפש בגין הפקרתו בשטח והטרחה הרבה שנגרמה לו במשך חודשיים עד לתיקון האופנוע.
כבר בפתח הדברים יצויין כי אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת בגין נזקי הגוף וראשי הנזק שהינם פועל יוצא מנזק הגוף ולענייננו: הפסדי שכר לעבר. בכל הנוגע לנזקיו בהקשר של נזקי גוף, שומה עליו להיפרע ממבטחת החובה של האופנוע, חברת הפול במקרה דנן כעולה מאישור המשטרה, וזאת לאור ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. משכך, הדיון בתביעה זו יתמקד בנזקי רכוש ועוגמת נפש בלבד כפי שיבואר להלן;
אין חולק כי התאונה ארעה ברחוב דיזינגוף בתל אביב בשעות הערב, ואולם מלבד עובדה זו, חלוקים הנהגים בקשר לכל פרט ופרט הקשור לנסיבותיה של התאונה;
התובע גורס כי הוא נהג על אופנוע מכוון דרום לכוון צפון כאשר לפתע הגיעה הנתבעת מהנתיב הנגדי, ביצעה סיבוב פרסה במקום בו קיים קו הפרדה לבן, וכאשר נכנסה לנתיב נסיעתו, נכנסה באופנוע והעיפה את נהגו מעל האופנוע. לגרסת התובע במקום להיעצר במקום לצורך בחינת מצבו של נהג האופנוע שהופל מרכבו, הגשת עזרה במידת הצורך והחלפת פרטים, המשיכה הנהגת והסתלקה עם רכבה בלי להיעצר כך שלמעשה לטענת התובע מדובר בתאונת פגע וברח. אחד מעדי הראיה שנכחו במקום הספיק לרשום את מספר הרישוי של הרכב ועוד באותו הלילה הגיע התובע לתחנת המשטרה והגיש תלונה כאשר הפרט המזהה היחיד שיש ברשותו הוא מספר הרישוי של רכבה של הנהגת. לאחר שהגיש תלונה במשטרה, נסע התובע למיון לבית חולים איכילוב לקבלת טיפול. תעודת חדר המיון צורפה לכתב התביעה.
הנתבעת מנגד, מכחישה את הטענה לפיה ביצעה פרסה אסורה במקום, אלא טוענת כי היא והתובע נסעו באותו נתיב לכוון דרום כאשר לפתע חשה חבטה קלה בכנף הימני של רכבה, מיד עצרה את הרכב ואכן מודה כי לא יצאה על מנת לברר הנזק ולהחליף פרטים כמקובל וכבמתחייב, אולם נימקה זאת בטענה כי התובע התנפל על רכבה, הטיח בחמת זעם את הקסדה שלו על החלון שלצד הנוסע וניפץ את החלון לרסיסים וזאת הסיבה בעטיה המשיכה הנתבעת את נסיעתה ללא עצירה, שכן פחדה לשלומה ולשלום נוסעי הרכב לנוכח התנהגותו האלימה של התובע. לגרסתה, היא התקשרה למשטרה כבר בעת נסיעתה בחזרה לביתה בנהריה ודיווחה על האירוע ונמסר לה שהיא יכולה להגיש את התלונה בתחנת המשטרה של עיר מגוריה בנהריה ולאו דווקא בתל אביב במקום בו ארעה התאונה.
במעמד הדיון הודה התובע כי אכן חבט בחלון הרכב ואולם עשה זאת לאחר שראה כי בכוונת הרכב להימלט מהמקום לאחר שהנוסע לצד הנהגת סימן לה להמשיך לנסוע ולא לעצור. לפיכך על מנת לנסות לעכב את הרכב לבל ימלט, ובכעסו כי רב, חבט בחלון באגרופו ולא בקסדה, וזה התנפץ לרסיסים מאחר ועוד קודם לכן מעוצמת ההתנגשות כבר נסדק לצורת עכביש.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.