ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
37670-02-17
30/07/2017
|
בפני השופט:
עלאא מסארווה
|
- נגד - |
תובעת:
אילנה וייצבליט
|
נתבע:
חיים סלם
|
פסק דין |
לפניי תביעה על סך 13,448 ₪ בגין הפרת חוזה שכירות, שלטענת הנתבעת בוטל באופן חד צדדי על הנתבע (המשכיר) יום לפני מועד תחילת השכירות.
על פי טענת התובעת, ערב כניסתה לדירה נפגשה עם הנתבע על מנת לתעד את מצבה של הדירה לפני כניסתה הצפויה. במהלך מפגש זה, ולאור התנהלות, אשר לשיטת הנתבעת, איננה לגיטימית כשלעצמה (דרישה לחתימה על תמונות לא עדכניות), ובתגובה לשאלות לגיטימיות שלה (בקשה לראות את מונה החשמל, או טענות לפגמים כאלה ואחרים בדירה), הודיע לה הנתבע כי איננו מעוניין לקיים את חוזה השכירות.
התובעת טענה כי הנתבע צעק עליה, והודיע לה בגסות כי איננו מעוניין שתהיה "דיירת שלו".
הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד. רק כשלושה ימים עובר למועד הדיון הוגש כתב הגנה.
במהלך הדיון טען הנתבע כי איננו מבין מדוע הוא זה שנתבע, שכן הנתבעת הוצעה כדיירת חלופית במקום דייר קודם שעזב. כתוצאה מחוזה השכירות הוא "שחרר" את הדייר הקודם ולכן הוא ניזוק שכן עליו הוטלה המשימה של מציאת דייר חדש. הנתבע טען כי ביטול החוזה התחיל מרצונה של התובעת דווקא, ולבסוף ההסכם "בוטל בהסכמה".
עיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה, שמעתי את התובעת ואת הנתבעת, ועיינתי בתמלילי השיחות בין הצדדים, כמו גם בצרופות לכתב התביעה. לאחר הדיון, הגעתי למסקנה כי התביעה מוצדקת בבסיסה, אך סכום התביעה ורכיבי הנזק מופרזים כך שיש להעמיד את סכום הפיצוי על סכום נמוך מהרבה מהמבוקש בתביעה.
יחסי הכוחות בין בעל דירה לבין שוכר אינם שוויוניים. תפקידו של בית המשפט, במקרים המתאימים, לאזן במידת מה בין הכוחות. עיון בתמליל השיחות בין הצדדים (כולל תמליל שיחה בין הנתבע לבין חברה של התובעת), מלמד על יחס כוחני מצד הנתבע כלפי התובעת כשוכרת. הנתבעת, בפרט לאחר שחתמה על חוזה שכירות עם הנתבע, הייתה זכאית ליחס אחר מצדו, וודאי לא להתנהלות חסרת אורך רוח שבסופה ביטול החוזה באופן חד צדדי.
לעניין רצונה של הנתבעת, ולאחר עיון בתמלילים, מדובר במקרה מובהק בו הנתבע הוא שיזם את הביטול. הרושם העולה מתמלילי השיות וההודעות, שהנתבע סבר שאין לו כל חובה כלפי התובעת, בין משום היותה דיירת חלופית ובין משום היותה שוכרת, גם לאחר שנחתם ביניהם חוזה מחייב.
לאור האמור, אני קובע כי התביעה בליבתה מוצדקת. התנהלותו של הנתבע יש בה משום ביטול חוזה באופן חד צדדי. פניותיה של התובעת, גם אם היו רבות או "מוגזמות" בעיני הנתבע, אינן חורגות מגדר הלגיטימי והמקובל. דבריו של הנתבע בבית המשפט, וכך גם בתמלילי השיחות ובהודעות, מלמדים על העדר תובנה בסיסית לגבי הפסול ביחסו אל התובעת כשוכרת.