הראל נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

עניינה של התביעה בסירוב הנתבעת, מבטחת רכב התובעת בביטוח מקיף, לשלם לה את מלוא הנזק, שנגרם לרכבה. הסכום שבמחלוקת הינו 9,077 ₪, כאשר את יתרת הסכום שילמה הנתבעת בניכוי השתתפות עצמית וכינון (בכתב התביעה נפלה טעות בציון הסכום, שהוכר, ולא הסכום שנוכה).

רכב התובעת ניזוק בחזיתו בתאונת דרכים, לאחר שהתובעת פגעה מאחור ברכב, שעצר לפניה.

הנתבעת טוענת כי התובעת המשיכה לנסוע ברכב, לאחר הפגיעה, ובכך הגדילה את הנזק, ועל כן טוענת הנתבעת כי היא פטורה מתשלום עבור חלק הנזק, שנוצר עקב התנהלות התובעת, וכי הפוליסה התקנית אינה מכסה "נזק תוצאתי" (סעיף 18(ב)(1) בפרק ג' לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, שכותרתו "חריגים כלליים לחבות המבטח").

אין חולק כי התובעת המשיכה לנסוע לאחר התאונה. הנתבעת טוענת, וצירפה חוות דעת מומחה מטעמה, לפיה הנזק למנוע נגרם עקב המשך הנסיעה. נטען כי כי ברכב התובעת נדלקה נורת חיווי תקלה במנוע, ואסור היה לתובעת להמשיך ולנהוג במצב זה, אלא להזמין גרר. הנתבעת טוענת כי הנזק, שנגרם למנוע עקב המשך הנסיעה עם דליפת מים, גרם לנזק מכאני, שלא נגרם כתוצאה ישירה מהתאונה.

התבעת מאשרת כי לרכבה נגרם נזק פח קל יחסית בחזית, שבר בלוחית הרישוי (תמונות, ת/1), והיא המשיכה בנסיעה לאחר החלפת הפרטים, וללא כל חיווי ברכב, כ3-4 דקות עד ביתה. למחרת בבוקר לאחר כ-20-25 דקות נסיעה החל להישמע רעש ועלה עשן מהמנוע, הרכב נגרר למוסך, ושם התברר כי היתה נזילת מים מהמצנן, שהביאה לנזק למנוע, עד צורך בהחלפתו. התובעת טוענת כי לא יכולה היתה לדעת כי המשך נסיעה יגרום לנזק למנוע.

התובעת טוענת והפנתה לפסיקה לפיה הנזק שבמחלוקת, שנגרם בקשר סיבתי ישיר ליתר נזקי התאונה, בה הכירה הנתבעת, כלל אינו עונה על הגדרת "נזק תוצאתי".

בדיון נתנה התובעת גרסה מפורטת, שנשמעה לכאורה שונה מזו שפורטה בכתב התביעה, וציינה כי סוכן הביטוח הנחה אותה לכתוב בקצרה את סדר האירועים, לא לפרט את הזמנים ולא להסביר יותר מדי (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 6-13). התובעת טענה כי הנורה נדלקה רק לאחר שעלה עשן ונשמעו רעשים (תמונות נורת המנוע דולקת הוגשו על ידי השמאי בדיון, נ/1), יום לאחר התאונה, ועמדה על כך שבעת התאונה, לאחריה ובהנעת הרכב למחרת בבוקר לא נדלקה כל נורה.

השמאי מטעם הנתבעת מר אשר כהן העיד על חוות דעתו, והסביר אותה. השמאי הסביר כי חיווה דעתו כי הנזק התאונתי והנזק למנוע הינם שני אירועים נפרדים, המחייבים חיוב כפול של השתתפות עצמית, וטען כי אינו שותף בהכרעת הנתבעת בשאלת הכיסוי הביטוחי. השמאי השיב לתובעת בחקירה נגדית כי אמר לאביה כי המנוע אינו מכוסה בביטוח, והוא משאיר לנתבעת את ההחלטה אם לשלם לתובעת עבורו.

הנתבעת לא הציגה את פוליסת הביטוח הרלוונטית, והפנתה לפוליסה התקנית, כאמור לעיל. הנתבעת גם הגישה את דו"ח החוקר (נ/2), ששוחח עם התובעת ביום 19/5/16, לפני הגשת התביעה. בתמליל השיחה נראה כי התובעת מסרה לחוקר גירסה זהה לזו שמסרה בדיון. לא ידוע לי מדוע נכתב בדו"ח החוקר כי רכב התובעת נבדק על ידי השמאי חזן. הרכב נבדק על ידי השמאי, מר אשר כהן מקל-גד שמאים, שגם העיד לפניי. החוקר מציין בסיכום חוות דעתו כי בחקירה לא עלו חשדות בדבר אמיתות הפרטים, לרבות העובדה שהתובעת לא הבחינה בהבהוב מנורות, ושהרכב היה כשיר לנסיעה למחרת למרחק כ-20-25 דקות עד צאת העשן והיכבות הרכב (סעיף 10יא לדו"ח החקירה).