פורסילן נ' וים קלאבס בע"מ

מונחת בפניי, תביעה כספית בה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 7,000 ₪, בגין משלוח 7 מסרונים לטלפון הסלולארי שלו (להלן: "המסרונים") , וזאת מבלי שנתנה הסכמתו לכך ובניגוד לקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

1. התובע טוען, כי בין התאריכים 14.7.16 ל- 27.9.16 שלחה הנתבעת לטלפון הסלולארי שלו 7 מסרונים, שהם בבחינת "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק, שכן עניינם שווק מנוי שנתי למכון הכושר אותו מפעילה הנתבעת (להלן: "דברי הפרסומת").

    

   עוד טוען התובע, כי מעולם לא רכש מנוי אצל הנתבעת וכי ממילא לא ניתנה הסכמתו למשלוח דברי הפרסומת.

   התובע מוסיף, כי הגם שלחץ על המילה "הסר", כבר לאחר קבלת המסרון הראשון, לא חדלה הנתבעת ממשלוח המסרונים הנוספים.

    

   עוד טוען התובע, כי לא זו בלבד שלחץ על המילה "הסר" עם קבלת המסרונים, אלא שפנה אל הנתבעת, באמצעות הדואר האלקטרוני ובאמצעות הפייסבוק, בבקשה לחדול לשלוח לו דברי פרסומת. חרף האמור, זו האחרונה לא חדלה ממשלוח המסרונים (פניות התובע אל הנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני והפייסבוק צורפו כנספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה).

    

   לאור האמור, טוען התובע, כי בהתאם לחוק, על הנתבעת לפצותו בסך של 1,000 ₪ בגין כל אחד מדברי הפרסומת שנשלחו אליו, ובסה"כ בסך של 7,000 ₪. כן מבקש הוא, כי בית המשפט יפסוק לזכותו הוצאות משפט.

    

2. הנתבעת אינה חולקת על טענות התובע בדבר עצם משלוח המסרונים ובדבר היותם "דבר פרסומת", אלא שלטענתה התובע "רכש בעבר מנוי (דרך יד 2) והיה מתאמן במכון; על כן, במסגרת המנוי, היה כפוף לתקנון החברה המפורסם באתרה הרשמי ובהתאם לכך הסכים לקבל חומר פרסומי" (סעיף 5 לכתב ההגנה).

    

   עוד טוענת הנתבעת, כי הודעות ההסרה שנשלחו על ידי התובע כלל לא התקבלו אצלה. בהקשר זה, נטען על ידי הנתבעת, כי במסרונים אמנם מופיעה המילה "הסר" אך בנוסף מופיע קישור, שלצידו המילה "להסרה" (להלן: "קישור ההסרה"), וכי לשם השלמת פעולת ההסרה, יש ללחוץ על קישור ההסרה - פעולה שהתובע לא עשה ומשכך אין לו אלא להלין על עצמו.