עניינה של תביעה זו באישור מסירה מתאריך 19.12.12 של בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, אשר הגישה חברת א.ר. לייזר ליין בע"מ (להלן: "החברה") כנגד התובע ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בתיק הוצאה לפועל 18-16499-12-9 (להלן: "אישור המסירה"). בעקבות הגשת הבקשה הוטל עיקול בסך של 4,968.51 ₪ על חשבון הבנק של התובע בבנק הבינלאומי, וכן הוטל עיקול בסך של 4,968.51 ₪ על חשבון הבנק של התובע בבנק הפועלים.
המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נסובה על מידת מהימנותו של אישור המסירה. אישור המסירה ניתן בידי צ.ח.מ. שירותים משפטיים, עסק בבעלות הנתבע 2 (להלן: "צ.ח.מ."). על גבי אישור המסירה מצויין, כי בתאריך 19.12.12 נמסרה הבקשה בכתובת התובע, רח' **** *** ** **** לידי אדם בשם "איתי". בסוגריים מצויין, כי איתי הוא אביו של התובע. אישור המסירה נתמך בתצהיר מטעם הנתבע 1, אשר ביצע את המסירה. בתצהיר מצויין, כי המסירה נמסרה לאביו של התובע, ששמו איתי. עוד מצויין, כי איתי סירב לחתום על אישור המסירה, וכי כתובת התובע אומתה עם משפחה בשם בר עוז מכניסה 5. בדו"ח איתור ומסירה מתאריך 31.12.13, אשר נערך בידי צ.ח.מ. מפורטים פרטיו האישיים של התובע, בהם שנת לידתו ומספר תעודת הזהות שלו. עוד מצויין בדו"ח, כי מחקירת צ.ח.מ. עולה, כי התובע מתגורר בכתובת דלעיל, וכן מופיע תיאור של הבית: "קומת קרקע, בית במצב סביר". עוד נאמר בדו"ח: "בתאריך 19.12.12 ביקרנו בכתובת הנ"ל, ומסרנו את המסירה לידי איתי, אביו. הנ"ל סירב/ה לחתום ע"ג אישור המסירה".
טענות הצדדים
לטענת התובע, אישור המסירה כוזב. הוא טוען, כי הבקשה לביצוע תביעה כלל לא הומצאה לו. התובע מאשר, כי הכתובת המופיעה באישור המסירה – "רח' רומנו 10, תל אביב" היא אכן כתובתו. לטענתו בכתובת זו הוא מתגורר לבד עם אימו. אביו, אשר אכן עונה על השם "איתי" נפטר לפני כעשרים שנה. לאור זאת טוען התובע, כי הנתבע 1 לא מסר את הבקשה לביצוע תביעה לידי התובע. עוד טוען התובע, כי הנתבעים, אשר ידעו מראש את שם אביו, הציגו תצהיר כוזב כאילו הבקשה נמסרה לאביו. הוא טוען, כי תיאור הבית שבדו"ח האיתור והמסירה אינו תואם את ביתו, וכי אין בשכנותו משפחה העונה על השם "בר עוז". התובע מאשים את הנתבעים בזיוף חתימת אביו המנוח, בהוצאת דיבתו רעה ובפגיעה ביכולתו לגייס אשראי לצורך עבודתו כסוחר ניירות ערך ואופציות. התובע מציין כי נגרם לו נזק כתוצאה מאילוצו להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון ובבית המשפט ברחובות, וכן נאלץ לשכור שירותי עו"ד, אשר הגיש עבורו שש בקשות שונות להסרת העיקול כתוצאה מאישור המסירה.
לטענת הנתבע 1, הוא מבצע אלפי שליחויות בשנה, ופועל לפי נוהל מסודר. על פי נוהל זה הוא מגיע למקום, מצלם את המעטפה ובה כתב בי-דין על דלת הנמען. לאחר מכן, הוא דופק על דלת הנמען. במידה שהנמען בבית הוא מוסר לו. במידה שהנמען אינו בבית אך מישהו אחר כן, הוא מוודא מי הנמצא, ובמידה שיש קירבה משפחתית הוא מוסר לו את החבילה. לטענתו, על פי הנוהל הוא אינו מבקש תעודה מזהה מכל אדם לו הוא מוסר כתבי בי דין והוא נסמך על אינפורמציה שניתנת לו במקום בידי הנמסר. באשר לשליחות נשוא תביעה זו, הנתבע 1 איננו זוכרה, שכן התרחשה לפני כשנתיים. עם זאת הנתבע 1 דבק בגרסתו, כי לא חרג מהתנהלותו בשום מקרה, וכי אם דיווח כי מסר את חבילה לאדם בשם איתי אשר הוא אביו של התובע, משמעות הדבר כי אדם פתח את הדלת והזדהה כאיתי, אביו של התובע. לשם המחשת טיעוניו הציג השליח בפני בית המשפט במועד הדיון תיעוד לשליחות שביצע לפני כשבועיים, בה נמסרו כתבי בי דין לאדם שהציג עצמו כאביו של החייב. הנתבע 1 רשם את שם המקבל, כפי שנמסר לו במקום, ורק החלטת רשם הפנתה את תשומת ליבו לכך שהחייב ואביו נושאים את אותו השם. הנתבע 1 הניח, כי אף במקרה שלפנינו, נמסר לו, ככל הנראה, שם שגוי.
לטענת הנתבע 2, כתובת התובע נמסרה לו בידי ב"כ החברה, אשר הזמין את שירותי המסירה. עוד טוען הנתבע 2, כי השיג את מספר הטלפון של התובע ב- 144, וכי יצר איתו קשר טלפוני ושוחח איתו אישית וציין כי ברשותו דבר דואר למסירה עבור התובע. לטענתו התובע אישר את שמו ואת כתובתו. בעקבות זאת העביר את משימת השליחות לידי הנתבע 1, אשר הוא קבלן משנה של הנתבע 2, המבצע באופן עצמאי מסירות עבור הנתבע 2. כמו כן טוען הנתבע 2, כי המידע שהופיע בדו"ח ניזון ממידע שסיפק הנתבע 1.
דיון
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי התובע לא עמד בנטל הוכחת טענותיו.
מטעם התובע העידו התובע ואמו. לטענתם לא נכחו במעמד המסירה. מאחר שכך, נסמכת גרסת התובע על שורה של השערות. התובע משער, כי הנתבע 1 כלל לא הגיע לכתובת מגוריו במועד המסירה. עוד משער התובע, כי הנתבע 1 ביקש להתחמק מביצוע המסירה ולכן מסר דיווח דיווח כוזב כאילו מסר את המסמך לאביו כשלמעשה לא מסר אותו כלל. התובע טוען כי לא זו בלבד שהנתבע 1 הגיש תצהיר כוזב, אלא אף טוען כי הנתבעים זייפו את חתימתו של אביו המנוח על גבי אישור המסירה.
הטענה כי הנתבע 1 כלל לא הגיע לכתובת מגוריו במועד המסירה המדובר הופרכה במעמד הדיון. טענותיו של התובע, כי איננו מכיר משפחת בר עוז בכניסה 5 (שהופיעה בתצהיר הנתבע 1 לאימות כתובת התובע) נסתרה בעדותה של אם התובע, כי בכניסה 5, מול בית התובע, גרה משפחת "הר-עוז". גם הטענה כי בדו"ח אימות הכתובת תואר הבית באופן שגוי (כבן קומה אחת ולא כבן שלוש קומות) הוכחה כבלתי מדוייקת, שכן הדו"ח רק תיאר את הבית כ"צמוד קרקע", ללא התייחסות למספר הקומות בבית. מעבר לכך, הנתבע 1 צירף לכתב ההגנה מטעמו, וכן הציג בדיון תמונה שצילם במועד המסירה, בה מצולם המסמך אותו התבקש למסור מודבק על דלת ביתו של התובע. לפיכך השתכנעתי, כי הנתבע 1 אכן נכח בכתובת התובע.