ת"ק 30058-02-14 יחזקאל נ' בנק יהב.

1.לפניי תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לשיטתו בעקבות העדרו של יעוץ הולם בעת רכישת מניות.

2.ראוי להקדים ולהבהיר כי אלו העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כאן – בשנת 2011 פנה התובע אל נציג הנתבע, טלפונית, וביקש לרכוש מניות של חברת "דלק ישראל", ולאחר שאישר את שיעור העמלה, נרכשו המניות על ידו. מאז רכש את המניה ירד שוויה בכ-40% ולאחר שדווח כי נמצא גז באתר "תמר" בשנת 2013 החלו עליות שערים. בסמוך לאחר מכן, בחודש אפריל 2013, נערכה מכירה כפויה של מניות החברה על ידי מר תשובה – בעל השליטה בחברה, וזאת לאחר שניתנה הצעת רכש על ידי האחרון. בעקבות אותה מכירה כפויה מומשו למעשה מניותיו של התובע כשערכן במועד המכירה נמוך מן המחיר שקיבל בעבורן מאת המציע, מר תשובה. על אף עובדה זו למעשה נותר התובע בהפסד, ביחס להון המקורי שהשקיע במניות החברה, בסך כולל של כ- 10,000 ₪.

3.לשיטת התובע, כאשר רכש את המניה לא הבהיר לו נציג הנתבע כי עשויה להיערך מכירה כפויה כפי שבוצעה הלכה למעשה. לשיטתו, לו ידע אודות האפשרות האמורה לא היה רוכש את המניות. בכך, לשיטת התובע, הטעה אותו הנתבע, מנע ממנו שירות הולם וחדל בביצוע חובותיו כלפיו, כלקוחו, במתן גילוי מלא ונאות של כל הפרטים והמידע המצויים בידו. יצויין כי התובע ביקש לחייב את הנתבע לשלם לידיו סך של 33,800 ₪ (כגבול סמכותו של ביהמ"ש).

4.הנתבע, לעומת זאת, טען כי דין התביעה להידחות. לשיטתו, הרכישה בוצעה על פי יוזמה של התובע, באופן טלפוני וללא סיוע של יועץ השקעות מטעם הנתבע. עוד טען הנתבע, כי התובע למעשה לא ביקש לקבל כל ייעוץ טרם ביצוע הרכישה דנן, ופעל על דעת עצמו ובהתאם למידע שהיה בידיו קודם לכן. לשיטת הנתבע, הליך המכירה הכפויה אינו הליך היזום על ידו, ובהתאמה אין הוא יכול למנעו או לשנות אופן ביצועו. הנתבע ביקש להדגיש כי ההליך מבוצע בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט – 1999 (ס' 336-338), וכי בהתאמה בוצע פרסום של הצעת הרכש עובר לביצועה הלכה למעשה. כמו כן מבקש הנתבע להפנות תשומת הלב להסדר התחיקתי הקבוע שם, ולפיו ככל שסבור הניצע כי נפגע כתוצאה מהמכירה הכפויה בשל אי התאמת המחיר ששולם לשוויה ההוגן של כל מניה, הרי הוא רשאי להגיש תובענה מתאימה לביהמ"ש המחוזי בעניין זה, או להגיש תובענה ייצוגית בעניין, בתוך המועדים הקבועים שם. לטענת הנתבע, משבחר התובע שלא להגיש תביעה בעניין, הרי כמוהו כמודה כי לא נפל כל פגם בהליך המכירה הכפויה או בשווי המניה, כפי שבאה לידי ביטוי במכירתה. על כל אלו ביקש הנתבע להוסיף ולהבהיר כי מכירה כפויה נעשית על פי הדין, וכל אדם מוחזק כמי שיודע את הדין. לפיכך, אין ממש בטענה כי לא ניתנה הדרכה מספקת/ גילוי מלא של עובדות שבידיעת הנתבע ו/או כל עילה מן העילות המקימות לתובע סעדים בנסיבות העניין אך בשל העובדה שהנציג הטלפוני לא הבהיר כי אפשרות כזו קיימת על פי דיני החברות הנהוגים בארץ.

בשולי הדברים ביקש הנתבע להפנות תשומת הלב לעובדה שסכום התביעה אינו מהווה נגזרת של שיעור הנזק שלכאורה נגרם לתובע בעין, בשים לב לכך שכל הפסדיו עומדים על כ- 10,000 ₪ כמפורט מעלה.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים אני רואה לנכון לדחות את התביעה ואבהיר –

6.ראש וראשון ראוי לציין כי התובע העיד על עצמו כי עסקאות רכישת המניות דנן אינן העסקאות הראשונות שערך בשוק ההון בכלל ובאמצעות הוראות טלפוניות לנציגי הנתבע בפרט. לשיטתו הוא נוהג להשקיע בשוק ההון ולרכוש מניות מזה כ- 10 שנים, ואת מרבית העסקאות הוא עורך בעניין זה באופן טלפוני, תוך מתן הוראות לרכישה.

7.התובע הבהיר כי מעולם לא פנה לנציג השקעות מטעם הנתבע בנוגע לרכישת מניות, וכי פניות שערך בעבר אל נציג השקעות בנתבע (שנדמה כי אינו הנציג העובד כיום בסניף בו מתנהל חשבון התובע) נעשו לצרכים אחרים, וכדי להיוועץ בנוגע לרכישת מוצרים פיננסיים אחרים (שאינם מניות בחברות ציבוריות).

8.על אלו יש להוסיף כי התובע לא זכר מה שמו של הנציג עימו שוחח בנוגע לרכישת המניות הרלוונטיות ואף לא בנוגע למועדי עריכת השיחות וכמות המניות שרכש בכל אחת משתי הפעמים שבהן ביצע רכישות של מניות "דלק ישראל" (כך לטענתו). כאשר נשאל אם כן הכיצד זכור לו תוכן השיחות האמורות והסברי הנציג ככל שניתנו אז – הבהיר כי כל השיחות שערך היו זהות. נדמה אם כן כי לא ניתן להסתמך על עדותו של התובע בנוגע לתוכן המדויק של אותן שיחות רלוונטיות.