ת"ק 28475-05-14 קרייזל נ' נחמן ואח'

לפניי תביעת התובע נגד הנתבעים בגין הפרת זכויות יוצרים. העובדות ברובן אינן במחלוקת, התובע השתתף בטיול שאירגן הנתבע במסגרת הנתבעת, נתן לנתבעת הרשאה לפרסם את התמונות שצילם (דואר אלקטרוני מיום 5/3/13, נספח לכתב ההגנה) וביום 27/8/13 ביטל את ההרשאה, לאחר שהנתבעים דחו את הצעתו כי בתמורה לפרסום התמונות, יוכל להצטרף לטיולים בחינם (תכתובת דוא"ל מיום 28/7/13, נספח 4 לכתב התביעה, צורפה גם לכתב ההגנה).

לאור הקושי לקרוא את האותיות הקטנות בנספחי כתב התביעה, המעידים על ההפרות, קיבלתי עותקים ברורים יותר רק היום בדיון (ת/1). עלה כי הנתבעת פרסמה באתרה http://meny.co.il טיולים כדלהלן: ביום 12/9/13 טיול סליחות בירושלים (נספחים 5-6 לכתב התביעה), ביום 12/10/13 לנחל דרגות (נספחים 7-8 לכתב התביעה), טיול ביום 1/3/14 (נספחים 9-10), וטיול ביום 5/4/14 (נספחים 11-14). הפרסומים הוכחו בצילומי מסך מיום 2/9/13 ומיום 31/3/14 (האחרון רק ביחס לטיול ביום 5/4/14). בכל אחד מהטיולים שפורסמו צורף קישור ל"כמה תמונות ממצלמתו של דוב קרייזל", "אלבום תמונות שצילם דוב קרייזל בטיול קודם בנחל דרגות", ונוסחים דומים. בחלק מהטיולים ישנה גם הפנייה לאלבומי תמונות של מטיילים אחרים. בכל מקרה אין פרסום של התמונות עצמן באתר, והעיון בהן מתאפשר רק בלחיצה על הקישור (לינק).

עולה אם כן כי הנתבעת פרסמה ארבע פעמים קישורים לאלבומי תמונות, שהעלה התובע, לאחר שביקש ממנה לחדול מעשות כן בחודש יולי 2013, תוך ביטול הרשאה קודמת, שניתנה על ידו בחודש מרץ 2013.

נותר לדון בשאלה האם ראוי לחייב את הנתבעים בפיצויים, ואם כן, באיזה סכום.

אני מוצאת כי לאחר שהתובע גילה דעתו בכתב כי הוא אינו נותן לנתבעים רשות לפרסם את התמונות שצילם, ושבעבר נתן לנתבעת רשות לפרסמן, היה עליהם להסיר את הפרסומים, ואין מדובר בטרחה, שלא ניתן לעמוד בה.

גם האמור בדואר האלקטרוני ששלח הנתבע לתובע ביום 28/7/13 (נספח 4 לכתב התביעה) לפיו "אין אף אירוע חדש או קיים באתר המשתמש בתמונות שלך, אם תמצא עמוד טיול היסטורי ותשלח לי את הלינק אמחק משם את התמונות שלך" התברר כלא מדוייק, ועד חודש מרץ 2014 נמצאו עוד טיולים חדשים המפנים לתמונות התובע.

על כן משלא עמדו הנתבעים בנוהל, שקיבל אישור בפסיקה של "הודעה והסרה", הם אחראים בגין כל פרסום, שנעשה לאחר קבלת הודעת ההסרה, ולאחר שהתחייבו לעמוד בה מכאן ולהבא. איני מקבלת את ההסבר, שהובא מפי נציגת הנתבעת לפיה אחת מעובדותיה העתיקה דפי טיולים קודמים, וכך נותר הקישור. על הנתבעים היה לכבד את בקשת התובע, כפי שהתחייבו בכתב.

לעניין סכום הפיצוי, ההלכה המחייבת הינה ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 271–272 (1992), שם נפסק:

"בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצויו של בעל הזכות; השנייה – הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין. [...] מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השנייה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון [...]

שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיוצא בזה [...]".