מונחות לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזק לכלי רכב אשר היו מעורבים בתאונת דרכים שארעה ביום 10.2.17 בסמוך לצומת רעננה. לשם הנוחות, יכונה להלן התובע והנתבע שכנגד: התובע, ואילו הנתבע 1 והתובע שכנגד יכונה: הנתבע.
התובע טוען לנזקים בסך כולל של 9,443 ₪ בגין עלות תיקון הרכב על פי דו"ח שמאי (ללא מע"מ, בהיותו מורה לנהיגה), שכר שמאי (ללא מע"מ), ימי עמידה והוצאות נוספות. הנתבע טוען לנזקים בסך כולל של 4,397 ₪, בגין השתתפות עצמית בנזק ובירידת ערך, שכ"ט שמאי והוצאות נוספות.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.
התובע טוען, כי התאונה ארעה עת עמד רכבו, שהינו רכב ללימוד נהיגה, בצומת רעננה, לפני הפנייה ימינה, כשהוא נהוג בידי תלמידה. או אז, חש התובע בחבטה בצדו השמאלי של הרכב, אשר נגרמה בעטיו של נהג רכב הנתבעים, אשר ניסה לעקוף ולהשתלב בנתיב, פגע ברכבו וגרם לנזקים.
הנתבעים טוענים, כי רכב הנתבע נסע בנתיבו השמאלי כדין, כאשר לפתע נהגת רכב התובע, אשר נסעה בנתיב מימין לרכב הנתבעים, סטתה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגעה עם חלקו האחורי של רכב התובע בצדו הימני של רכב הנתבעים.
בדיון לפני העיד התובע, כי רכבו נסע בנתיב האמצעי, במטרה לפנות ימינה, כאשר בשל העומס בכביש, הרכב עצר, קצת לפני הרמזור. או אז, בעודו בעצירה, חש במכה בצדו השמאלי אחורי של הרכב ולאחריה במכה נוספת. התובע העיד, כי הבחין ברכב הנתבעים חולף על פניו ועוצר בצד הדרך, וכי לאחר שהרגיע את הנהגת, יצא מרכבו במטרה להחליף פרטים. התובע העיד, כי הנתבע התנצל אך בחלוף מספר רגעים התנער מאחריות והבהיר כי הוא עורך דין. עוד העידה בדיון, הגב' דניאלה יהודה, שנהגה ברכב התובע בעת קרות התאונה. הנהגת העידה, כי בעת קרות התאונה רכב התובע עמד, בשל עומס תנועה, וכי לפתע חשה בפגיעה בחלק האחורי שמאלי של הרכב, שכתוצאה ממנה הרכב זז מעט. הנהגת העידה, כי לאחר התאונה יצא התובע מהרכב על מנת להחליף פרטים עם הנתבע. הנהגת העידה, כי למיטב זיכרונה הייתה פגיעה אחת, וכי התובע היה מתוסכל כאשר חזר לרכב לאחר השיחה עם הנתבע.
הנתבע מצדו העיד, כי היה בדרכו לאסוף את בתו מהוד השרון, וכי התנועה במקום הייתה פקוקה. הנתבע העיד, כי התאונה ארעה עת נהג בנתיב השמאלי, כ-250 מטרים לערך לפני הרמזור, "כאשר המכוניות התקרבו אחת לשנייה והייתה מכה מצד ימין שלי עם הפגוש האחורי שלו. אנחנו היינו בעצלתיים, יכול להיות שהרכבים היו בתנועה, אני לא זוכר אם התחלף רמזור." הנתבע העיד, כי הוא סבור שהתאונה ארעה בנתיב הנסיעה שלו, שכן לאחר המגע בין הרכבים סטה לעבר נתיב הנסיעה לתחבורה ציבורית שמשמאלו. הנתבע הכחיש כי התנצל בפני התובע, כאשר לדבריו לאחר שטען בפני התובע כי לא נגרם לרכבו כל נזק, האחרון הגיב בתוקפנות. הנתבע העיד, כי תיקן את רכבו ושילם השתתפות עצמית, הגם שסבר כי הוא אינו אחראי לקרות התאונה, וכי כך גם הבהיר לסוכנות הביטוח.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיפה את גרסתו של התובע.
ודוק. הן התובע, הן נהגת רכבו, העידו, בצורה נחרצת, כי התאונה ארעה בעת שרכבם עמד בעצירה מוחלטת. הנתבע, מנגד, היה פחות נחרץ ויותר מהוסס בתשובותיו, באופן התומך במסקנה, כי רכב התובע אכן עמד בעת אירוע התאונה. מעבר לאמור, הרי שגם מיקום הפגיעות ברכב התובע מתיישב יותר עם המסקנה, כי רכבו של התובע עמד בעת קרות התאונה, שכן אם, אמנם, הייתה מתרחשת התאונה בעת שהרכבים היו בתנועה, הרי שסביר להניח כי רכב התובע היה פוגע ברכב הנתבע (או אף ברכב שעמד לפני הנתבע) עם הדופן השמאלית שלו, ולא עם חלקו האחורי, שהרי עם השתחררות התנועה, סביר כי רכב התובע היה ממשיך בנסיעה ישר. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שאין מחלוקת, כי רכב התובע נסע בנתיב הנסיעה המיועד לפנייה ימינה, כך שלא הייתה סיבה לסטיית רכבו לצד שמאל, דווקא.