שמל נ' DELTA AIR LINES,INC. ואח'

תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לתובע בשל סירוב הנתבעים להטיסו, 23,739 ₪ סכומה.

1. בתמצית: ביום 10.10.16 הזמין התובע מהנתבעת 1 כרטיס טיסה לבנגקוק בטיסה שהפעילה הנתבעת 2. הטיסה הייתה צפויה להמריא מישראל ביום 11.10.16 בערבו של יום הכיפורים. את חלקה של התמורה שילם התובע באמצעות שימוש ב 80,000 נקודות ("מיילים") שצבר חברו ואת היתרה, בסך 348.76$, שילם באמצעות כרטיס אשראי. כנגד ביצוע התשלום סיפקה הנתבעת 1 לתובע כרטיס טיסה אלקטרוני. התובע רכש את כרטיס הטיסה כ- 16 שעות לפני מועד ההמראה.

2. התובע התייצב בדלפק הבידוק במועד אך הנתבעת 2 סירבה להעלותו לטיסה וזאת בעקבות הודעה ששלחה לה הנתבעת 1, לפיה הכרטיס איננו מאושר. לאחר בירור עם הנתבעת 1 התברר שזו סירבה לאשר את כרטיס הטיסה בחשד להונאת כרטיס אשראי. לטענת הנתבעת 1 חשד זה התעורר מאחר וכרטיס הטיסה נרכש באמצעות כרטיס אשראי שאיננו של התובע (אלא של חברו). בסופו של יום לאחר בירור נוסף, אישרה הנתבעת 1 את עלייתו של התובע לטיסה אך הדבר נעשה מאוחר מדי והטיסה המריאה כשהתובע נותר בארץ. הנתבעת 1 הציעה לתובע כרטיס טיסה חלופי, אך בשל סמיכות מועד הטיסה ליום הכיפורים טיסה זו המריאה מהארץ רק ביום 13.10.16 בשעה 12:50 - בחלוף כיומיים ממועד הטיסה המקורית. התובע הסכים להצעה והמריא בטיסה החלופית. עוד הציע הנתבעת 1 לתובע פיצוי, לטענתה "לפנים משורת הדין", בסך של 200$ לשימוש בטיסות עתידיות. התובע לא הסכים להסתפק בפיצוי זה בטענה שהוא זכאי לפיצוי גבוה יותר על פי דין ולאור הנזקים שנגרמו לו.

3. הנתבעת 1 טוענת, כי פעלה כדין וכי בנסיבות המקרה קמה לה זכות לעכב את עלייתו של התובע לטיסה בשל חשד להונאת כרטיסי אשראי, תוך שהיא מסתמכת על ה"נוהג" המקובל במקרים מעין אלו ועל הסכמיה עם לקוחותיה, לפיהם לטענתה, על הלקוחות להתייצב לטיסה עם כרטיס האשראי באמצעותו נרכש כרטיס הטיסה. הנתבעת 2 טוענת, כי אין יריבות בין התובע לבינה וכי היא פעלה על פי הוראות הנתבעת 1 – ממנה נרכש כרטיס הטיסה וכי הנתבעת 1 היא שמנעה את עליית התובע לטיסה.

4. בדיון שהתקיים בפניי התברר, כי התובע רכש את כרטיס הטיסה באמצעות כרטיס אשראי שבבעלותו (ולא באמצעות כרטיסו של חברו) וכי עיקר טענתה של הנתבעת 1 היא שהתובע רכש את חלקו של כרטיס הטיסה באמצעות נקודות ("מיילים") של חברו מבלי שהציג תעודת זהות של חברו בעמדת הבידוק טרם הטיסה. כן התברר שאין חובה לנוסע להציג תעודת זהות כאמור וכי הנתבעת 1 מסתמכת על הפרסום באתר האינטרנט שלה לפיו במקרה של רכישת כרטיס טיסה באמצעות כרטיס אשראי היא רשאית לבקש מלקוחותיה להציג תעודת זהות אך פרסום זה עוסק באימות פרטי כרטיס האשראי ולא באימות הבעלות בנקודות ("מיילים").

5. בנסיבות אלו, גם לשיטת הנתבעת 1 לא היה מקום לסרב להעלות את התובע לטיסה. לכך יש להוסיף, כי כרטיס הטיסה הונפק לתובע ללא כל סייג וללא שנכתב בו שעליו להביא עמו תעודה מזהה של חברו להוכחת התשלום או להוכחת הסכמתו לשימוש בנקודות ("מיילים") שבבעלותו. יתר על כן, הנתבעת 2, אשר פנתה מבעוד מועד לנתבעת 1 והודיעה לה שאין לאשר את כרטיס הטיסה, בחרה שלא לפנות לתובע באותו מועד ולא הודיעה לו שקיימת בעיה כלשהי בכרטיס הטיסה או כי קיים חשד כלשהו, שבגינו עליו להצטייד בתעודת הזהות של חברו. אני ער לעובדה שהתובע רכש את כרטיס הטיסה כ 16 שעות לפני מועד הטיסה, אך משידעה התובעת מראש על החשד הנטען ומשהיה לה די זמן לשלוח על כך הודעה לנתבעת 2, היה עליה לפנות בעניין זה באותו מועד גם לתובע. משלא עשתה כן ולא ביקשה מהתובע להציג בעמדת הבידוק ראיות להסכמת חברו לשימוש בנקודותיו, היא איננה יכולה להסתמך על החשד הנטען (חשד שהתגלה בסופו של יום כחשד שווא) כעילה מוצדקת לסירובה להעלות את התובע לטיסה.

6. לכך אוסיף, כי הנתבעת 1 הכירה באחריותה והציעה לתובע כרטיס טיסה חלופי ואף פיצוי כאמור, הגם שלטענתה פיצוי זה הוצע לתובע "לפנים משורת הדין".

7. בנסיבות אלו אני קובע שסירובה של הנתבעת 1 להעלות את התובע לטיסה היה שלא כדין ואני מטיל את מלוא האחריות על הנזקים שנגרמו לתובע בגין כך על הנתבעת 1.