הרקע ותמצית טענות הצדדים
1.התובע הביא את רכבו למוסך הנתבעת לצורך טיפול שיגרתי. הסכום על הטיפול נקבע מראש, ונמסר לתובע שיכול שיהיה תוספות, אם תוך כדי הטיפול יתברר שיש צורך בביצוע עבודות נוספות.
2.טענות התובע: התובע הסכים לתוספות קטנות, כך שהחיוב הסופי צריך היה לעמוד על 1,070 ₪, ולא נאמר לו כי העבודות הנוספות שנזכרו במהלך הטיפול יהיו כרוכות בתשלום מעבר לכך. כאשר ביקש לשחרר את רכבו, הוגש לתובע חשבון בסכום העולה על זה שסוכם עמו, ומאחר וכרטיס האשראי שלו היה כבר בידי הפקידה, חויב בסך של 828 ₪ (מעבר לתשלום 1,000 ₪ במזומן), שלא בהסכמתו, תוך זיוף חתימתו על גבי שובר האשראי. התובע התרגז, קרע את החשבונית שנמסרה לו, ויצא בכעס מהמוסך. התובע פנה בהמשך לאיגוד המוסכים בתלונה, אך בשל עיכוב בקבלת תגובת הנתבעת, נמחקה תלונתו.
3. טענות הנתבעת: התובע חתם על טופס כרטיס עבודה (נ/1), ואישר בחתימתו גם את תוספת עלות החלקים וכי חויב על הסכום המלא לו הסכים, לאחר הנחה קטנה בעלות העבודה. בזמן הגשת החשבון לתובע, הוא התנהג בפראות קרע את החשבונית העתק שהוגשה לו, מאחר שדרישתו לקבלת הנחה משמעותית לא נענתה. הנתבעת עמדה על כך שהתובע חתם על שובר חיוב האשראי, שהוצמד לכרטיס העבודה.
4.בדיון העידו הצדדים עצמם, וחזרו על טענותיהם. הנתבעת זימנה לדיון את הפקידה במוסך (לצורך כך הופסק הדין כדי להמתין לבואה של הפקידה).
הפקידה העידה על נסיבות חתימת התובע על גבי כרטיס העבודה ושובר חיוב האשראי, וציינה כי התובע מסר לו מרצונו החופשי את כרטיס האשראי לשם חיוב, ומכאן עולה הסכמתו לביצוע העסקה.
דיון והכרעה
5.התובע אישר כי קיבל לידיו את החלקים שהוחלפו ברכבו, והוא פעל לבדיקתם אצל מומחה אשר אמר לו כי הינם תקינים ולא היה צורך להחליפם או לתקנם. התובע לא הביא אסמכתא התומכת בטענה זו, אך אישר כי מאחר שלגישתו החלקים תקינים, הוא יכול לעשות בהם שימוש בעתיד.
הנתבעת, מנגד, טענה כי יש לה הקלטה של השיחות שנערכו במוסך עם התובע, כך אלה לא הושמעו על ידה במהלך הדיון, שכל לטענתה לא נערכה לכך בהעדר ידיעה כי יהיה עליה לעשות כן. התרשמתי כי אכן המחדל שבאי הגשתה לבית המשפט נובע מחוסר הבנה של הנתבעת, ואין בכך כדי להעביר לכתפי הנתבעת את נטל ההוכחה בהליך זה.
6. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבעת העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע.
הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.
במקרה של גרסה מול גרסה - די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת.
במקרה דנן, בו חלוקים הצדדים בשאלה האם התובע הסכים לשלם עבור העבודות הנוספות ברכבו, ואם חתם על שובר חיוב כרטיס האשראי, או שחתימתו שם זויפה.
בנסיבות אלה יש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד, קרי, לדחות את התביעה בשל כך שהתובע לא עמד בנטל הנדרש.
7.לעניין טענת זיוף החתימה: הנתבעת טענה כי בדיקת החתימה על ידי גרפולוג תעלה זוהי חתימת התובע, ואף שקלה לבקש את דחיית הדיון לצורך הגשת חוות דעת כזו, אך נמלכה בדעתה בשל ההוצאות שהיו כרוכות בדחייה כזו, כאשר התביעה נסובה על נזק ממוני בסכום של כ- 750 ₪ בלבד.
כאמור בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 [1993], בפסקה 16 לפסה"ד, בית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. עם זאת, עיון בחתימות מעלה כי לא ניתן לקבוע כי מדובר בחתימות דומות, ומנגד לא ניתן לקבוע כי הן שונות בתכלית.
חרף האמור, לא מצאתי כי ניתן לקבל את טענת התובע בעניין זה. טענת זיוף חתימה הינה האשמה חמורה, וניתן היה לצפות מהתובע כי באם כך נעשה, וחברת האשראי לא הסכימה לבטל את החיוב, יפנה למשטרה ויגיש תלונה על מעשה כזה, ולא יסתפק בהגשת תביעה אזרחית כספית.
8. לעניין מתן הסכמה לחיובים הנוספים: גם כאן, לא אוכל להעדיף את טענת התובע על פני זו של הנתבעת. במסמך נ/1 מצויה חתימה, לכאורה של התובע, בשולי רשימת העבודות והחלקים. כאמור לעיל, אין בידי חוות דעת מומחה על בסיסה אוכל לקבוע אם זו חתימת התובע, אם לאו. עם זאת, עדותה של הפקידה כי כל תוספת הובהרה בנפרד, והתובע ככל הנראה לא ציפה לסכום הכולל שבו הסתכמה העבודה, היתה סבירה בעיני ולא נסתרה. קשה לקבל את עמדת התובע לפיה היה אמור לקבל תוספות חלקים ועבודות אלה בלא תשלום מצדו.