ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
|
25525-02-14
05/08/2014
|
בפני הרשם הבכיר:
ניר נחשון
|
- נגד - |
התובעת:
ריקי רביד
|
הנתבע:
אברהם אטיאס
|
פסק-דין |
1.לפניי תביעה שעניינה נזקים ממוניים ושאינם ממוניים שנגרמו לתובעת בגין אירוע תקיפת כלבתה על ידי כלב השייך לנתבע.
2.לתובעת כלבה מזן פקינז. הנתבע הינו בעליהם ומחזיקם של שני כלבים האחד מסוג בוקסר והשני מסוג רועה גרמני.
3.לטענת התובעת, ביום 4.10.13 בעת שטיילה עם הכלבה ברחוב סיגלית בירושלים תקפו את כלבתה שני כלבי הנתבע עת יצאו ממקרקעין פרטיים למרחב הציבורי, פצעו אותה וגרמו לאובדן עינה הימנית. הכלבה של התובעת לא הייתה קשורה ברצועה.
4.הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו את טענות התובעת. בנוסף מכחיש הוא את טענת התובעת אודות הנזק שנגרם לכלבתה. לטענתו, כלבו היה קשור לחגורה. הנתבע מוסיף וטוען, כי התכוון להוציא את כלבו לטיול ועוד בחצר ביתו חגרו. עם פתיחת השער, הופיעה כלבת התובעת בפתח ביתו כשהיא חופשייה לחלוטין ואינה קשורה ברצועה. לטענתו, הוא משך את כלבו וניתק מיידית מגע בין הכלבים. ככל שנגרם לכלבה נזק, מדובר בנזק שאינו קשור לאירוע נשוא התביעה.
5.בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ביום 31.7.14 העידו בפניי הצדדים אודות נסיבות קרות האירוע.
התובעת העידה אודות נסיבות קרות האירוע. לדבריה, בתאריך 4/10 יצאה לטייל עם כלבתה באופן שגרתי ורגיל כאשר חלפו על פני שער ביתו של הנתבע, לפתע נפתחה הדלת והתפרצו שני כלבים גדולים, בעוד כלב הזאב אחז את הכלבה שלי שהיא קטנה מסוג פקינז, כלב הבוקסר השני של הנתבע התפרץ אף הוא, כאשר שניהם ללא מחסום בפה. התובעת לא ידעה לתאר במפורט את אופן האחיזה של כלב הזאב את כלבתה. הנתבע הצליח לאחוז בקולר של כלב הזאב ומשך אותו לאחור על מנת להפרידו מכלבת התובעת. הכלבה הצליחה להימלט מכלב הזאב ואולם כלב הבוקסר רדף אחריה כאשר התובעת נחלצה לעזרתה והרימה אותה, כי אז הבחינה בפציעתה בעינה הימנית. התובעת הבהילה את הכלבה לקבלת טיפול אצל שני וטרינרים ושלא הצליחו לרפא את הפציעה שגרמה בסופו של יום לאובדן עינה הימנית. התובעת ציינה עוד, כי פנתה לוטרינר העירוני וכן, כי ידוע לה שכלבי הנתבע תקפו לפחות במקרה אחד נוסף. עוד הוסיפה וציינה, כי בעקבות אובדן עינה הכלבה מתקשה בראייה בעיקר בשעות הלילה.
הנתבע אישר את נסיבות קרות האירוע כפי שתוארו על ידי התובעת אך ציין, כי כלב הזאב שברשותו הינו כלב מאוד מבוגר, הוא בגיל 13 פלוס וכי דאג לקשור אותו בחגורה בתוך החצר בטרם פתח את דלת היציאה לרחוב. הנתבע אף אישר כי אינו יוצא עם כלביו חסומים זאת הואיל ואינו מחוייב לכך על פי תקנות העירייה.
6.שמעתי את הצדדים ואת עדיהם, עיינתי במסמכים שהגישו, והחלטתי לקבל את התביעה בעיקרה.
המסגרת הנורמטיבית: