ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
24980-12-16
30/07/2017
|
בפני השופט:
רועי פרי
|
| - נגד - |
תובעים:
1. יוסף לנג
2. אלן ויזמן
|
נתבעת:
דורית בת שלום
|
| פסק דין |
1.לפניי תביעה קטנה, על סך 33,500 ₪, שעילתה תשלום דמי תיווך בגין עסקה במקרקעין.
2.בהתאם לדין, תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.
3.כבר אעיר כי סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות בתביעה אזרחית שהגיש יחיד הינה עד לסכום של 33,400 ₪, עלי סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט, ומניח אני כי הסכום שנרשם בכתב התביעה, בשגגה נרשם.
4. ביום 25.7.17, קיימתי דיון ארוך וממצה במעמד הצדדים, במהלכו העיד התובע 1, התובע 2, אשת התובע 1, הנתבעת ואחותה.
5.התובע 1, מתווך במקרקעין, תיאר בכתב תביעתו ובעדותו את השתלשלות הליך השכרת ביתה של הנתבעת לאזרח חוץ. המדובר בבית ביבניאל, כאשר בין הצדדים נכרת הסכם תיווך בכתב ביום 27.4.15 במשרד בו עבד התובע כפרילנס, והשייך לתובע 2 - סוכנות BARNES, הממוקמת ברחוב הרצל 2, תל אביב.
בתחילה מיקד התובע את מאמציו במכירת הבית, ואף מצא קונה מאוסטריה, שביקר בארץ והחל מאוקטובר 2015 התמקד התובע באזרח חוץ מארה"ב, שלבסוף שכר את הנכס. ביום 25.11.16 נסע ביחד עם הלקוח לפגישה עם הנתבעת. התובע מתאר את השיחות עם הנתבעת לאורך התקופה וביום 28.2.16 אף שלחה לו הנתבעת הודעה קולית, שהושמעה באולם, תוך שהיא מביעה הסכמתה להשכרת הבית לחמש שנים תמורת סכום של 2000 $ לחודש.
באותו היום כל הצדדים התכנסו במשרדה של עו"ד רבקה רוטשילד בנתניה, לטובת עריכת ההסכם.
6.התובע 1, הוסיף וטען בכתב תביעתו כי את חלקו עבור דמי התיווך קיבל מהלקוח – תושב החוץ ועד למועד הגשת התביעה לא קיבל דבר מהנתבעת, הגם שהתחייבה לכך מספר פעמים.
התובע מציין כי בהתאם לסיכום עם הנתבעת, סוכם כי במידה והלקוח ישלם מחיר הגבוה מהמבוקש העמלה תהיה 100% מההפרש. דהיינו חודש שכירות בסך 2,200 $ וההפרש לתקופה של 3 שנות חוזה השכירות - 36 חודשים כפול 200$, שזו התוספת מעל המחיר המבוקש.
התובע אישר שאת רישיון התיווך שלו קיבל אך ביום 14.5.15 והציג מסמך בעניין, כאשר הסכם התיווך נכרת ביום 27.4.15. התובע הציג מסמך ממשרד המשפטים לפיו עבר את מבחן המתווכים עוד ביום 12.5.13, עם זאת הסביר כי בשל עלות האגרה, בה לא יכול היה לעמוד, קיבל את הרישיון אך ביום 14.5.15.
התובע עמד במהלך עדותו על המאמצים שהשקיע בהבאת השוכר וההתקשרות בסופו של דבר.
התובע 1 אישר כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה ולא התובע 2.
התובע בסיום עדותו סיפר כי עלה ארצה מארה"ב ביחד עם משפחתו על מנת למנוע התבוללות, "זאת העסקה הראשונה והיחידה שעשיתי בחיי, קיוויתי מאוד שזה ייצא לפועל".