ת"ק 24828-02-14 שלומי בורובסקי נ' הראל חברה לביטוח

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובעת לפיצוי סך של 1,800 $ מהנתבעת בגין עיכוב בהגעת כבודה (מזוודה) עת שהתה יחד עם משפחתה בחו"ל.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים ודיון

3) התובעת טוענת, בין השאר, כי ביום 30.10.13 טסה יחד עם משפחתה לחו"ל לשהייה עד יום 4.11.13. המשפחה הייתה מצוידת בארבע מזוודות. ברם, עם הגעת התובעת ומשפחתה ליעדה, הגיעו יחד עמם שלוש מזוודות בלבד, כאשר המזוודה הרביעית הגיעה רק מספר שעות לפני שובם ארצה. התובעת טוענת, כי המזוודה שאבדה כללה מצרכים חיוניים ובגדים, וכי בשל העדרה, נדרשו לרכוש מצרכים אלה, לבזבז זמן רב ליצירת קשר לצורך איתור המזוודה, וזאת גם לצד עגמת הנפש שנגרמה להם. התובעת טוענת, כי הפיצוי המבוקש מגיע לה מכוח הכיסוי הביטוחי של התובעת אצל הנתבעת, בכלל זה, פיצוי ושיפוי בגין איחור בהגעת כבודה.

כאמור, התובעת כימתה את תביעתה והעמידה אותה על סך 1,800 $.

4)הנתבעת טוענת להגנתה, בין השאר, כי אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו בנסיבות העניין, שכן לפי תנאי פוליסת הביטוח בינה לבין התובעת, אמנם התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבעת בגין אובדן כבודה, אולם מסך פיצוי זה ינוכה פיצוי שתישא בו חברת התעופה בה נסעה עם משפחתה, וכי בכל מקרה גובה הפיצוי לא יעלה על 100 $ לפי תנאי הפוליסה. הנתבעת טוענת, כי משפוצתה התובעת על-ידי חברת אל-על בסך 1,200 ₪, אין התובעת זכאית לפיצוי נוסף.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)התובעת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד הנתבעת, בתחום הנזיקי, בתחום החוזי או בתחום הביטוחי. גם לאחר ששמעתי את התובעת לפניי בדיון, לא מצאתי כל עילת תביעה כזו, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. יתירה מכך, לא שמעתי מפי התובעת כל התמודדות עניינית ומשכנעת עם טענות ההגנה של הנתבעת.