סרנה נ' נמנמן שירותי יבוא בע"מ

1. יסודה של התביעה הסכם שכירות בין הצדדים שנחתם ביום 24.7.15.

התובע עותר בסעיף 3 לכתב התביעה לפיצוי בסך 15,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי עם תום תקופת השכירות פנה התובע לקבל את הפיקדון בסך 5,000 ₪, נענה בשלילה ולאחר זמן התקבל סכום הנמוך מהפיקדון ועמד על סך 2,900 ₪.

בכתב ההגנה, החתום ע"י אדם עציון (להלן: "הנתבע") נטען כי נשלחה לתובע הודעת קיזוז כמקובל (חשבון חשמל, תיקון נזק והוצאות) ולפיכך לא נותרה יתרה כלשהו מעבר לסכום הפיקדון שהוחזר.

2. במועד הדיון במעמד הצדדים, חזר כל צד על טיעוניו.

התובע טען : "אני מבקש את הכסף שלי בחזרה, כסף פיקדון על סך 5,000 ₪. קיבלתי בחזרה רק 2,900 ₪." את יתרת הסכום שנקב בכתב התביעה מבקש התובע עבור הוצאות, ימי עבודה, ריבית, סחבת...(ראה עמ' 1 לפרו').

הנתבע חוזר על טיעוניו לפיו קיים חוב חשמל שלא שולם, חשבונית עבור תיקון נזק שגרם התובע והוצאות, הכל כמפורט בהודעת הקיזוז שנשלחה ע"י ב"כ הנתבע ביום 30.3.16.

3. בתום שמיעת העדויות ועיון בכתבי בי-דין על נספחיהם נדרשת הכרעה בתשתית העובדתית והמשפטית בבסיס כתבי הטענות.

זכות הקיזוז לפי ס' 53 לחוק החוזים מהווה סעד של עזרה עצמית ודרך של פירעון חוב.

השימוש בזכות מותנה במתן הודעה מראש, פעולה בדרך מקובלת ובתום לב.

4. אומד דעת הצדדים נלמד באופן ברור מסעיפי הסכם השכירות עליו חתמו ביום 24.7.15.

(עותק מצורף לכתבי הטענות).

לפיכך, ספק אם יש מקום להידרש לטענה המתייחסת למשלוח "הודעת קיזוז" ע"י עו"ד מטעם הנתבע ולתגובת התובע לפיה לא קיבל את ההודעה שנשלחה לכתובתו הקודמת. (עמ' 2-3 לפרו').