כהן ואח' נ' יובל ואח'

לפניי שני תיקים שאוחדו ונדונו בפניי, שכן עניינם תביעות בגין נזקים שנגרמו בעטיה של אותה 'תאונת שרשרת'.

אציין כי בגין אותה תאונה תלוי ועומד דיון ביום 31.12.17 (תביעת שיבוב של המבוטחת של רכבו של נתבע 9 שנמחק), בפני כבוד השופט ז' ימיני מבית משפט השלום ברמלה (תיק 17607-12-16).

מדובר בתאונת שרשרת בה מעורבים 6 כלי רכב.

התביעות שלפניי הוגשו על ידי בעלי הרכב האמצעי (מס' 3 בשרשרת), וכן על ידי בעלת הרכב השני בשרשרת כלי הרכב המעורבים. עניינו של הנהג הראשון בשרשרת (שקיבל רק חבטה מאחור) נמחק, בהסכמת הצדדים כולם.

אקדים ואומר כי על אף העובדה שמדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שישה רכבים, מדובר בתיק פשוט מן הבחינה העובדתית. כל המעורבים כולם, למעט הנתבע 1, הוא הנהג ברכב האחרון בשרשרת, העידו כי התאונה התרחשה כתוצאה ממכה שקיבל רכבם מאחור וכן העידו כי מוקד התאונה התחיל בהתנגשות בין הרכב האחרון לבין הרכב  שלפניו.

במצב דברים זה, מדובר למעשה בעדותו של הנתבע 1 לבדו, אל מול עדויות כל שאר בעלי חמשת הרכבים המעורבים. אם לא די בכך, הרי שאל מול עדויות נחרצות והחלטיות של בעלי הרכבים האחרים (החמישה הראשונים), עדותו של הנתבע 1 לא הייתה החלטית כלל ועיקר. הנתבע 1, ועל כך יש לשבח את הגינותו, לא שלל כי התאונה התרחשה כתוצאה מפגיעתו שלו ברכב שלפניו ("אני לא יודע. באמת שלא", עמ' 8, שורות 6-7). לאור הכלל הראייתי לפיו "ברי ושמא, ברי עדיף", אני מעדיף את עדויות הנהגים האחרים, גם לאור הנימוקים הנוספים שיפורטו בהמשך.

הנתבע 1 ציין בעדותו כי היה ממוקד בתחושות הלחץ שחווה ובדאגתו לנתבעת ברכב שלפניו. כל שטען הנתבע 1 בעניין אופן התרחשות התאונה הוא "שסביר פחות" בעיניו שתאונת השרשרת הארוכה נגרמה מפגיעתו שלו ברכב שלפניו, וכי "סביר יותר" כי מוקד התאונה היה במקום אחר דווקא.  מסקנתו זו של הנתבע 1 איננה מושתתת על ידיעה פוזיטיבית או על שחושיו קלטו, אלא על ניתוח בדיעבד של האירוע לפי תוצאותיו. בעניין זה אין לנתבע 1 כל יתרון על פני הנתבעים, וכפי שיובהר להלן, המדובר בעדות סברה בלתי קבילה.

עדותו זו של הנתבע 1, מתבססת על הערכת המהירות בה נסע רכבו עובר לתאונה והשוואתה לנזקים שנגרמו לרכבים האחרים, איננה אלא עדות סברה בלבד. לשם הסקת מסקנה ביחס לאופן התרחשות התאונה, על הנתבע 1 היה להצטייד בחוות דעת מומחה. ללא חוות דעת של איש מקצוע, עדות הנתבע 1 איננה קבילה, בהעדר מומחיות לדבר.

לעומת הנתבע 1, וכאמור לעיל, עדויות הנהגים האחרים היו עדויות ישירות ותיארו את שחושיהם קלטו.

בנוסף, הנתבע 1 העיד שלא שמע מכת תאונה (בום) לפני ההתנגשות שלו עם הרכב שלפניו בשרשרת (עמ' 10 שורות 5-6). נתון זה מחזק את גרסת הנהגים האחרים לפיה מוקד התאונה התחיל בהתנגשות רכבו של הנתבע 1 עם הרכב לפניו. לעומת הנתבע 1, שאר המעורבים בתאונה, העידו כל אחד בתורו, כי קיבלו מכה חזקה מאחור, וכי לא היה מוקד תאונה מלפנים.

העדים כולם, לרבות הנתבע 1, נראו אמינים בעיניי. מדובר באנשים מן היישוב, שחלקם הסיעו את ילדיהם ברכב. הנהגים המעורבים תיארו את הדברים כהווייתם וידעו לערוך אבחנה ברורה בין תחושות והערכות לבין עובדות .

במצב דברים זה, מדובר באירוע פשוט, בו הנתבע 1 העיד שהרכב לפניו עצר בפתאומיות, ולכן הוא בלם את רכבו אך לא הצליח להימנע מתאונה. הנתבעת 3  (הרכב שנפגע ראשון) העידה כי קיבלה מכה חזקה מאחור ולכן נהדפה אל עבר הרכב לפניה וכך חלילה עד לרכב הראשון בשיירה.

בעניין הנתבעת 3, אציין כי חוות דעת השמאי תומכת במכה חזקה מאחור שקיבל רכבה (כ- 28,000 ₪ נזק לחלק האחורי). אינני מתעלם מטענות הנתבע 1 כי הסכום הגבוה נובע גם מחלקים יקרים שנפגעו.

כך גם הנתבעת 5 שהעידה כי במהלך נסיעה איטית בשל עומסי תנועה, קיבל רכבה מכה חזקה מאחור, ונהדף אל עבר הרכב שלפניה. הנתבעת 5, בהגינותה, לא שללה כי, כתוצאה מהמכה החזקה ומההפתעה, לחצה בטעות על דוושת הגז וכך אגב כך העצימה את הפגיעה ברכב לפניה. ייאמר מיד כי אף אם כך היו פני הדברים, אין באמור משום ניתוק קשר סיבתי על דרך יצירת תאונה "חדשה" ונפרדת. מדובר באותה תאונת שרשרת, כאשר ניתן להניח כי בחלק מהחוליות שבה, נגרם נזק גדול יותר בשל התנהגות נהג מבוהל שקיבל חבטה בעוצמה רבה ברכבו מאחור, ונהדף קדימה תוך שתרם לעוצמת הפגיעה ברכב לפניו בשל תנועה בלתי רצונית. אינני מוצא כי בכך יש משום הצדקה לחלוקה של אחריות בין הנהגים השונים, ומכל מקום הדבר לא הוכח בפניי. במאמר מוסגר אציין כי אותה תנועה בלתי רצונית על דוושת הגז יכולה להסביר אף היא את חוסר ההיגיון הפיזיקאלי עליו הצביע נציג הנתבעת 2, כפי שיפורט בהמשך.

מעבר לאמור, אני קובע כי הנתבעים 7 ו- 9 (הנתבע 9 נמחק בהסכמת כל הצדדים והפך, הלכה למעשה, לעד בלבד), היו נטולי אינטרס בעדותם, וחרף זאת העידו אף הם על תאונת שרשרת שהתחילה ברכב האחרון.