גיצס נ' ניידיץ

בפניי תביעה לתשלום סך של 1,800 ₪ בגין נזקי רכוש, שנגרמו, על פי הנטען, לרכבו של התובע מסוג "איסוזו" מ.ר. 72-645-06 (להלן: "רכב התובע"), בעטיה של תאונת דרכים אשר אירעה ביום 27.11.14 ברח' הנחשון בראשון לציון (להלן: "התאונה").

בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע, שהיה נהוג על ידי בנו – מר טל גיציס, ורכבו של הנתבע, שהיה נהוג על ידי הנתבע בעצמו.

חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

לגרסת התובע, כפי שנשמעה מפיו של נהג הרכב התובע, מר טל גיצס, בעוד רכב התובע עשה דרכו בנתיב הימני בנסיעה ישרה, חש לפתע חבטה ברכבו. רכב הנתבע אשר נסע בנתיב משמאלו ומעט מאחוריו סטה בפתאומיות ימינה, אל נתיב נסיעת רכב התובע, פגע ברכב התובע וגרם לנזקים שפורטו בדו"ח השמאי שצורף לתביעה, בדמות פגיעות בדופן האחורית שמאלית.

התובע סומך תביעתו על חוות דעת השמאי לוי אפי מיום 11.01.15, שהעריך את עלות תיקון הנזק הישיר לרכב בסך 900 ₪ ללא מע"מ.

לגרסת הנתבע מאידך, התאונה אירעה בנסיבות בהן שעה שנהג ברכבו בנתיב השמאלי בנסיעה ישרה ואיטית, הגיח, באופן פתאומי, רכב התובע, נהוג בידי טל גיצס, אשר ביקש לעוקפו מצד ימין, ותוך כדי העקיפה הבלתי זהירה, פגע ברכבו והסב לו נזק.

בדיון שנערך טען הנתבע כי בגין התאונה אירע לרכבו נזק בסך של כ- 20,000 ₪. נזק אשר תוקן על ידו זה מכבר, ונתבע על ידו מחברת הביטוח "איילון" בה הוא מבוטח. בנסיבות הללו נשא הנתבע בתשלום סכום ההשתתפות העצמית, בעלות שכר טרחת השמאי, וכן בתשלום סכום נוסף בן מאות שקלים שנוסף לטובת חידוש פרמיית הביטוח של רכבו.

בהקשר זה הוסיף וטען כי גם הוא ביקש להגיש תביעה כנגד הנתבע, בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה של התאונה, אלא שבעצת חברת הביטוח טרם עשה זאת, שכן התבקש להמתין לתוצאת ההליך הנוכחי ובהמשך להתנהל בהתאם לאותה תוצאה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם וראיתי את תמונות הנזקים בכלי הרכב ומיקומם, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפניי את אופן קרות האירוע באמצעות "מכוניות צעצוע", לא מצאתי להעדיף גרסת התובע על גרסת הנתבע, ומשכך דין התביעה להידחות משעה שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

נסיבות קרות התאונה יכולות להתיישב עם כל אחת מהגרסאות, וקיים קושי לקבוע, על בסיס עדות יחידה, מהו התרחיש העובדתי המדויק, האם זה שתואר ע"י התובע או שמא זה שתואר ע"י הנתבע.

גם בחינת מיקום הפגיעות ברכבים, טיבן ואופיין, אינו שופך אור על זהות האחראי לתאונה, ואינו מאפשר העדפת אחת הגרסאות על רעותה. כך שמבחינה משפטית עסקינן בסיטואציה בה ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי הגרסאות הסותרות, שמעלים התובע והנתבע, הינן שקולות זו לזו. דהיינו, מקרה של "תיקו ראייתי", ובמקרה שכזה, על פי דין, פועל הספק לחובת התובע ותביעתו תידחה (ר' אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193 וכן 200-201; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניו והשקעות בע"מ נ' מד"י משרד הבינוי והשיכון).