ת"ק 21594-08-14 ברבי נ' קרסו

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 33,800 ש"ח שעילתה פגיעה בפרטיות שהסב הנתבע לתובע.

1. בכתב התביעה נטען כי התובע ובני משפחתו מתגוררים בשכנות לנתבע; דירתם ממוקמת בקומה שמעל לדירתו. במהלך חודשים ינואר עד מאי 2013 הוטרדו התובע ובני משפחתו (הוריו ושתי אחיותיו הצעירות ממנו) בכך שבוצעו עשרות שיחות טלפון למתקן הבזק שבדירתם ממספר חסוי לאורך כל שעות היממה, ובפרט בשעות הקטנות של הלילה. מרב השיחות, כשנענו, היו מלוות בשתיקה מהצד השני של הקו ומנותקות לאחר מספר שניות עד כדקה. לאחת משיחות הטלפון שנעשתה בשעת לילה מאוחרת, לה ענתה אם המשפחה, נלווה קול שלחש: "איפה היהלומים שלך?". בעת הזו שהו התובע ואביו בחו"ל, כך שבדירת המגורים שהו האם ושתי אחיותיו הצעירות של התובע. בחודש מאי 2013 החל גובר קצב השיחות ונוספו צלצולים במתקן האינטרקום של הדירה, שבעת מענה להם, ובדומה לשיחות הטלפוניות, נשמעה דממה מהצד השני. התובע פנה למשטרה בתלונה על מאורעות אלה, ונתבקש להגיע לתחנה בצירוף דוח המפרט את מספר השיחות ושעתן. טרם הגשת התלונה ניגש התובע אל נציג ועד הבית – הנתבע – ביום 7.5.2013 וביקש את מפתח הגישה לחדר מצלמות האבטחה שבבניין כדי לברר מיהו האדם המטריד באינטרקום. הנתבע סירב לבקשה והתנה את מתן המפתחות בהגשת תלונה במשטרה קודם לכן. באותו ערב ניגש התובע לתחנת המשטרה, הגיש תלונה (שלא כוונה נגד אדם ספציפי) וביקש להורות לנתבע למסור לו את המפתחות לחדר המצלמות. המשטרה דחתה את בקשתו זו, אך קיבלה את פרטי התלונה. ביום 19.5.2013, בעת ששהה בלימודיו (התובע הוא סטודנט למשפטים), קיבל האחרון טלפון נזעק מאחותו הצעירה אשר מסרה כי הנתבע הגיע לדירתם, הלם בחוזקה על דלת הבית, וכאשר נענה – החל צועק עליה ועל אמה כי הן מפריעות את מנוחתו בכך שהן מרעישות. לפי הנטען, הנתבע קילל את האחות הצעירה, וכאשר ניסה להתפרץ אל פנים הבית, סגרה האם את הדלת בפניו, התקשרה למשטרה והזמינה ניידת. לנוכח אירוע זה עלה בלב התובע לראשונה החשד כי המטריד הסדרתי הוא הנתבע. בו ביום פנה התובע לתחנת המשטרה בשנית כשהפעם בידו דוח מפורט ומעודכן של אותן שיחות ממספר חסוי, שלא חדלו; וציין כי הוא חושד שהנתבע הוא המטריד. ביום 20.5.2013 נערכה שיחה נוספת באותה מתכונת לבית התובע, בשעה 2:38 לפנות בוקר. בעקבות תלונתו השנייה של התובע פתחה המשטרה בחקירה פלילית נגד הנתבע וחשפה, באמצעות פלט שיחות הנכנסות שנעשו למתקן הבזק של התובע, כי המטריד הוא נתבע. בחקירתו במשטרה הודה הנתבע כי התקשר טלפונית לדירתו של התובע, פירט את דרך פעולתו ואף אישר כי התקשרויותיו נועדו להפריע למשפחת התובע בכוונה תחילה. בתום החקירה החליטה המשטרה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות להמשיך לחקור ולהעמיד את הנתבע לדין. ערר שהגיש התובע על החלטה זו נדחה, ומשכך פנה למיצוי זכויותיו בתביעה אזרחית. זו התביעה דנן. עילת התביעה נסמכת על פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן – "החוק"); ונתבע פיצוי ללא הוכחת נזק עד לגבול סמכותו של בית משפט זה.

    

2. בכתב הגנתו טען הנתבע, בעיקרו של דבר, כי נהג להתקשר לדירת התובע ממספר חסוי כל אימת שבני משפחתו הפריעו את מנוחתו, וכדבריו – התעללו בו. נטען כי אביו של התובע נהג להדליק גריל פחמים ("מנגל") במרפסת על אף שחל איסור לעשות כן, וכשהנתבע – כנציג הוועד – ביקש ממנו לחדול מכך, הוא נענה בסירוב, באיומים ובגידופים. מאז הפכו חייו של הנתבע, לדבריו, גיהינום. נטען כי משפחת התובע עוסקת בספורט כלשהו, כנראה הקפצת כדור, באופן שמרעיש בדירתו לאורך היממה; הלה פנה לעירייה ולמשטרה כדי לפתור את הבעיה, אך זו ביקשה שיפסיק להזמין אותה; התובע ומשפחתו נוהגים להזיז רהיטים ולהרעיש בכוונה, ובאחד הימים כשעלה לדירתם וביקש שיפסיקו, האם והבת כינו אותו משוגע והזמינו משטרה בטענה שניסה לפרוץ לביתם ולהכותם. כשראה כי פניותיו לגורמי אכיפת החוק העלו חרס, החליט הנתבע להתקשר לבית התובע כל אימת שיהיה רעש במטרה להפסיקו; ואכן, בכל פעם שהתקשר הרעש הפסיק לפרקים. כך נהג משך תקופה ארוכה, עד שהוגשה תלונה במשטרה, הוא נחקר ונסגר התיק. הנתבע טוען כי התובע ומשפחתו עוולו כלפיו בעוולת מטרד ליחיד; כי נהג כפי שנהג כאמצעי התגוננות בלבד; כי לא היה לו דין ודברים עם התובע, אלא עם בני המשפחה האחרים; כי הוא נכה צה"ל המחלים מסרטן, אינו עובד, ומעולם לא רב עם מי מהדיירים. הנתבע מכחיש כי התקשר לבית התובעים באינטרקום; כי שאל את אמו של התובע היכן היהלומים שלה; וטוען כי רוב השיחות שבוצעו לבית התובע בוצעו בשעות היום. לדבריו, ביום 19.5.2013 ביקש מאמו של התובע ומאחיותיו להפסיק את הרעש בדירתן, אך הן תקפו אותו וטרקו את הדלת בפרצופו; ומיום חקירתו במשטרה לא היה לו מגע עם התובע או עם משפחתו. במישור המשפטי טוען הנתבע כי השיחות שביצע לא פגעו בפרטיותו של התובע ועל כן אין לפסוק פיצוי בגינן.

    

3. בתיק זה – שהצריך שמיעה נרחבת יחסית לתביעה קטנה – התקיימו שתי ישיבות. בישיבה הראשונה בוצע ניסיון לפתור את המחלוקת בלא צורך בהכרעה שיפוטית; ומשזה לא צלח – ולנוכח אופי הטענות המועלות בתביעה – קבעתי ישיבה נוספת שבה יתאפשר לשמוע את טענות הצדדים באריכות ולהביא את ראיותיהם, לרבות עדים. אף על פי כן לישיבה השנייה התייצבו התובע והנתבע בלבד (לנתבע נלוותה בתו, אך הוא לא ביקש שתמסור עדות). הואיל והתובע הוא סטודנט למשפטים, אפשרתי לנתבע להיות מיוצג בדיון וכן העמדתי אותו על זכותו לזמן עדים באמצעות בית המשפט, אך הוא ויתר על זכותו להיות מיוצג משיקולים כלכליים וכן הודיע כי אין ברצונו לזמן עדים.

    

4. בדיון ההוכחות שבו בעלי הדין על הגרסאות שהעלו בכתב התביעה ובכתב ההגנה. התובע העיד כי ניסה לקבל מהמשטרה את פלט השיחות כדי להוכיח את מספרן, אך נענה שהפלט יימסר לפי צו של בית המשפט (ת/1). צו כזה לא נתבקש ולא ניתן, ועל כן יש להסתפק בגרסתו של התובע ובהודאת הנתבע בדבר מספר השיחות ותדירותן. התובע העיד כי בוצעו לביתו עשרות שיחות בין ינואר למאי 2013 שמתוכן כ-15 בלילה, לרבות בשעות הקטנות. הוא הוסיף וטען כי מקורו של הרעש שהנתבע מייחס לבני משפחתו בשיפוצים שנעשו בדירת הגג באותה עת. התובע הציג דוח פעולה של השוטר שהזמינה אמו (ת/2) שממנו עולה כי נשמע רעש של קידוח מהדירה שמעל, ולא מדירת התובע. מעבר לכך העיד כי כדי להפריע לו ולבני משפחתו, נהג הנתבע להפעיל את מכשיר הרדיו במרפסת בקול גבוה. התובע תמך טענה זו בסרטון וידאו שבו ניבט מכשיר רדיו על המרפסת של הנתבע כשבוקעת ממנו מוזיקה בקול גדול. הנתבע לא היה על המרפסת לצד המכשיר. כמו כן השמיע התובע הקלטה של שיחתו עם הנתבע שבה ביקש את המפתחות לחדר המצלמות. כפי שגרס התובע, הוא ביקש את המפתחות בנימוס, והנתבע סירב לתתם והתנה זאת בהגשת תלונה למשטרה. כשנשאל התובע מדוע לא הביא את בני משפחתו לתמיכה בגרסתו, לא הייתה לו תשובה של ממש. לשיטתו, הוא ספג את ההטרדות בעצמו, ודי בעדותו שלו ובחומר הראיות שהביא כדי להוכיח את התביעה. התובע נשאל מדוע לא ביקש את המפתח לחדר המצלמות ממי מחברי הוועד האחרים, והשיב כי אכן ביקש ממר הרפז השכן, אך נענה בשלילה.

    

5. בעדותו שב הנתבע על עיקרי גרסתו שבכתב ההגנה. הוא אישר שביצע את השיחות; גרס כי הן בוצעו בתגובה להטרדות בלתי פוסקות שספג ממשפחת התובע; הכחיש כי צלצל לבית התובע באינטרקום וכי איים על אמו; וטען כי התובע לא היה עד לאירוע מיום 19.5.2014, ובהיעדר עדות של האם או של האחיות, יש לקבל את גרסתו לנסיבות המקרה. כשנשאל מדוע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו, השיב הנתבע כי הם חוששים מאביו של התובע.