תביעה כספית על הסך של 28,128 ₪, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בעבור נזקים הנוגעים להתנהלותה וטיפולה בנזקי רטיבות שהתגלו בדירתה.
העובדות הרלבנטיות
1.התובעת הינה הבעלים של דירה בת 3.5 חדרים ברח' האחים סולימן 12 ראשון לציון (להלן: "הדירה"). הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה במועדים הרלבנטיים את התובעת בביטוח מבנה הדירה, פוליסה הכוללת אף "כיסוי לנזקי מים באמצעות 'קבוצת פמי'", שירותי חירום והרחב נזקי איטום.
הדירה הושכרה לצד ג' לתקופה בת שנתיים, בעבור דמי שכירות חודשיים בסך של 4,700 ₪.
2.בתחילת חודש נובמבר 2014 שוכרים הדירה התלוננו על רטיבות בדירה. בהתאם, הודיעה התובעת לנתבעת על הרטיבות, וזו – כקבוע בפוליסה - הפנתה את התובעת לחברת פמי פרימיום (להלן: "חברת פמי"). שרברבים מטעם חברת פמי הגיעו לדירה מספר פעמים, אולם חרף העובדה שכבר ביום 9/11/14 התגלו "חדירות מים חמורות סביב אמבטיה (חוסר איטום) במפגש רצפת אמבטיה עם דופן אמבטיה" (מכתב פמי מיום 15/7/15), יחד עם מוקדים נוספים, לא תוקנה בעיית נזילת המים בכללותה, ואף החמירה וגרמה לרטיבות בחדר הרחצה של השכן שבקומה מתחת.
3.רק ביום 29.4.15 גילו נציגי חברת פמי נזילה בין קיר האמבטיה לאגן, שלא מהצנרת. נציגי חברת פמי טענו כי הקבלן שבנה את הדירה בנה אגן תלוי, ועל מנת לפתור את בעיית הנזילה יש להרים את האגן, לבטן את האזור ולהשיב את האגן למקום. יחד עם זאת, לשיטת הנתבעת טיפול זה אינו כלול במסגרת פוליסת הביטוח. לצורך תיקון הבעיה שאינה מכוסה בפוליסת הביטוח לשיטת הנתבעת, הוצע לתובעת לשכור את שירותי חברת פמי עצמה בתשלום נפרד, באופן "פרטי", בעבור הסכום של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ.
התובעת אכן שעתה לעצת חברת פמי, שילמה הסכום, ובעיית הנזילות נפתרה.
טענות הצדדים
4.במהלך תקופת הנזילות, כחצי שנה, הדירה סבלה מטחב ומריחות לא נעימים. לשיטת התובעת, בשל כך, השוכרים סירבו לשלם את דמי השכירות בעבור החודשים מרץ, מאי ואמצע יוני 2015, ואף הודיעו כי אין בכוונתם לשלם את שכר הדירה החל מחודש מאי 2015 ואילך, אלא אם תשלם להם התובעת פיצוי כספי. על פי טענת התובעת, שילמה לשוכרים את הסך של 5,000 ₪ על מנת לקבל בחזרה את החזקה בדירתה.
התובעת טוענת, כי הדירה לא היתה ראויה למגורים, ומשהנתבעת לא פעלה באופן סביר, כנדרש בנסיבות, על הנתבעת לפצותה בעבור שכר הדירה שהפסידה (חודשיים וחצי של דמי שכירות), להשיב את סכום הפיצוי ששילמה לשוכרים, לשלם את הסכום ששילמה בעבור שכ"ט עו"ד, להשיב לידיה את דמי ההשתתפות העצמית, לשלם את הסכום ששילמה לשרברב שתיקן את נזקי האמבטיה, ולשלם בעבור תיקון הנזק בדירת השכן.
5.לטענת הנתבעת, מנגד, התובעת לא צירפה את כתב השירות ועל כן דין התביעה להידחות על הסף. לגופה של התביעה, משיבה הנתבעת כי התובעת זכאית לשירותי תיקון הצנרת שבדירה בלבד, ועל כן התיקון הנוסף שבוצע באמבטיה אינו כלול בפוליסה. עוד טוענת הנתבעת כי לא התרשלה בתפקידה, פעלה בסבירות ובמיומנות, כפי שכל גוף סביר ונבון שכמותה היה פועל בנסיבות העניין, שכן "מן המפורסמות הוא, כי בעיות נזילה ו/או רטיבות אינן נפתרות כלאחר יד".
לטענת הנתבעת יש לדחות את כל רכיבי התביעה. עלות התיקון הפרטי ובדירת השכן אינם מכוסים בפוליסה, ובממילא הקבלה שצורפה מטושטשת ולא ניתן ממנה אימתי ובעבור מה הופקה; באשר לדמי השכירות גורסת כי שמאי מטעמה קבע כי הדירה ראויה למגורים ועל כן אין מקום לפצות בגין רכיב זה; ובאשר ליתר הנזקים – אלה לא הוכחו.
דיון והכרעה
6.נטל השכנוע הראשוני מוטל לפתחה של התובעת, ביחס לתחולת הפוליסה על המקרה ועל הנזקים. על התובעת הנטל לשכנע כי הסיכון אשר התממש מכוסה בפוליסת הביטוח, כי הנזק הוא נזק מסוג הנזקים המכוסים, וכי הנזק אירע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה בפוליסה (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ''ד מח(4) 70, 78 (1994); ע"א 3182/02 אשד(1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נח(2) 179, 188 (2003)). כן עליה להוכיח את שיעור הנזק.
ביחס למרבית הרכיבים, למעט התיקון שבוצע באמבטיה, המחלוקת כלל לא קיימת, משהסכימה הנתבעת כי הפוליסה חלה.
7.באשר לנזקי האמבטיה, המצוי במחלוקת, סבורני כי הדין עם התובעת. התובעת ביטחה את הדירה בפני "נזקי מים" עם הרחבה לנזקי איטום בחדרי רחצה ואמבט (מפרט הפוליסה). מקרה הביטוח הוגדר כ"אובדן או נזק ... ושנגרמו לדירה או לתכולתה, לפי העניין, כתוצאה מהימלטות או מדליפה של מים, או כל נוזל אחר מתוך התקני האינסטלציה וההסקה של הדירה או של נכס אחר בבית המשותף, לרבות התבקעות, סתימה או עלייה על גדותיהם של דוודים וצנרת". בהרחב לנזקי איטום בחדרי רחצה ואמבט הוסכם כי: "השירותים המפורטים להלן יינתנו .. כאשר הסיבה למתן השירות היא אחת מאלה: ...3.1. טיפול בנזקי רטיבות כתוצאה ממים ונוזלים אחרים שנגרמו לדירת המבוטח, כתוצאה מאיטום לקוי או חסר בדירה לרבות ולא רק רטיבות בחדרי רחצה ושירותים, איטום סביב אמבט..." (ההדגשות הוספו).
מקום בו אין כל מחלוקת כי המדובר בנזקי רטיבות באזור האמבטיה, לא ברור מדוע אין המדובר "בנזקי רטיבות ונוזלים שנגרמו כתוצאה מאיטום לקוי או חסר בדירה" או מדוע אין המדובר במקרה של "הימלטות של מים מתוך התקן האינסטלציה", תוך שהמונח אינסטלציה, על פי ההגדרה המילונית, כולל אף את אבזרי המים (ר' מילון אבן שושן). בעניין זה, בקביעת הנתבעת כי המדובר בנזקים שלא נגרמו כתוצאה מנזקי הצנרת אין די, שכן הנזקים שכוסו בפולסת הביטוח אינם נזקי צנרת אלא נזקי מים ואיטום.
עיון באישור ביצוע עבודת התיקון מעלה כי האמבטיה פורקה, בוצעה עבודה לאחר הפירוק, ולאחר מכן הוחזרה למקומה. במכתב חברת פמי מיום 15/7/15 מציינת היא עצמה כי מדובר ב"ביטון לקוי" באמבטיה שבעטיו נגרמות הנזילות. לא מצאתי מדוע, אפוא, אין המדובר במקרה של איטום לקוי או חסר בדירה או הימלטות מים מההתקן, ומדוע לא ניתן ליתן פרשנות כאמור.
8.בכתב הגנתה של הנתבעת, ה"הסבר" שניתן לכך שאין המדובר במקרה ביטוח, הינו כי "הובהר לתובעת והובן לה, זו (העבודה ה"פרטית", י.י.) אינה כלולה בכיסוי הביטוח על פי הפוליסה". הנה כי כן, הנתבעת סבורה כי משהוסבר לתובעת כי התיקון אינו כלול בפוליסה וזו הבינה את ההסבר, אין כיסוי ביטוחי. אין להלום הסבר זה, וטוב היה לולא הועלה כלל על הכתב.
בהינתן אפשרות הפוליסה לפרשנות כמפורט, יש להעדיף הפרשנות הנוטה לקיום הפוליסה וכנגד מנסחת הפוליסה.
9.ככל שסברה הנתבעת כי אין המדובר במקרה ביטוח, היה עליה להתכבד ולהסביר בכתב הגנתה, למצער, מדוע הסיכון ו/או הנזק ו/או התממשותם אינם כלולים בחוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים. יתרה מכך, מצופה היה שיתייצב איש מקצוע בפני בית המשפט ליתן הסבר מדוע התיקון שנעשה, שאינו במומחיות בית המשפט, אינו עונה על תנאי הפוליסה. אלא, שהנתבעת הסבירה בדיון כי "אין לי על מה להביא עדים" (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 4), ומבקשת מבית המשפט שלא לחייבה בנזקים שלמצער פרשנות אפשרית (ומעבר לסבירה) מחילה עליה חבות.
יש לייחס טעם לפגם אף לכך שההסבר לאי חלות הפוליסה ניתן ע"י עובד חברת פמי, ובשים לב לכך שככל שייקבע כי אין המדובר במקרה ביטוח, רשאית חברת פמי לבצע את העבודה באופן פרטי - בתשלום נפרד וככל הנראה גבוה מזה המשולם לה על ידי חברת הביטוח. על מנת ליתן מענה לחשש, מצופה היה כי יתייצב לדיון נציג חברת פמי על מנת להסביר את הנסיבות.
אשר על כן, מצאתי לקבוע כי האירוע מהווה מקרה ביטוח, ובהתאם לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום שששולם ע"י התובעת לתיקון התקלה, בסך של 7,670 ש"ח.
10.באשר ליתר רכיבי התביעה, נסמכת התובעת על חובת תום הלב של המבטחת ועל עוולת הרשלנות. הנתבעת התחייבה כי שירותיה "יבוצעו באמצעות בעלי מקצוע מוסמכים ומיומנים" (סעיף 5 לפוליסה) וכי "החברה שמה לה למטרה להעניק ללקוחותיה שרות ברמה גבוהה ביותר".
השאלה הרלבנטית הינה האם איתור מקור הנזילה רק בחלוף כחצי שנה הינו סביר בנסיבות העניין. לשיטתי, ובנסיבות תיק זה, יש להשיב על שאלה זו בשלילה.
כעולה מהחומר שהוצג, בהעדר המומחיות המקצועית הנדרשת, כבר ביום 9/11/14 הסיקה הנתבעת כי באזור האמבטיה "חדירות מים חמורות סביב אמבטיה (חוסר איטום) במפגש רצפת אמבטיה עם דופן אמבטיה". למרות פניות רבות נוספות של התובעת בעניין זה, לרבות עדכון כי השכן שמלמטה סובל מרטיבות באזור האמבטיה (לא הוברר האם חדר האמבטיה של השכן מצוי מתחת לחדר האמבטיה של דירת התובעת, עובדה שיש בה ללמד על מיקום הנזילה), רק ביום 29/4/15 תוקנה הרטיבות שבאמבטיה באופן מוחלט.
הגנת הנתבעת בהקשר כאמור הינה כי "מן המפורסמות" כי בעיות נזילה אינן נפתרות במהרה. תוך שאהיה מוכן להניח, לצורך הניתוח המשפטי וברמה התיאורטית, כי יש ממש בטענה, על הנתבעת ללמד מדוע התקלה המסויימת באמבטיה, שאותרה כבר ביום 9/11/14 לא טופלה משך כחצי שנה ורק החריפה, או לחלופין מדוע לא אותרה. על המבטחת להצביע על הנסיבות הקונקרטיות שמנעו ממנה לאתר את מלוא התקלה, ולא לטעון כי הדבר מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. ודוק, המחלוקת אינה נוגעת אך לטיפול בתקלה, אלא באי איתורה במשך 6 חודשים תמימים. בהקשר זה יצוין, כי עיון במכתב הנתבעת מעלה כי מאתר תקלות נשלח ב- 7/12/2014 ובהמשך רק ביום 29/4/15. לא הובא כל הסבר מדוע הסתפקה הנתבעת בשליחת בעל מקצוע ולא מאתר בתקופה זו. כן עולה כי נציגי הנתבעת הגיעו לדירה שלא בהתאם למועדים הקבועים בפוליסה - 1-3 ימי עסקים. לשם הדוגמה, ביקור אחד נדחה ביוזמת הנתבעת והתקיים רק לאחר 17 ימים, ביקורים נוספים התקיימו לאחר 7 ו- 9 ימים (לעיתים בשל הצורך לשלוח מאתר), וכן הלאה.
נטל השכנוע לכך שהנתבעת קיימה חובותיה כנדרש בפוליסה ובחוק חוזה הביטוח (המחייב מבטחת לפעול במיידיות לבירור חובתה (סעיף 23 לחוק)) מוטל על כתפי הנתבעת. הנתבעת, כזכור, מצאה שלא להביא אף עד מטעמה להוכחת טענותיה, והסתפקה בציון העובדה כי הדבר הינו מן המפורסמות.
טענה זו, בנסיבות העניין, נדחית.
בשוקלי את ההתמהמהות של הנתבעת שלא עמדה בתנאי הפוליסה מבחינת ימי העבודה הקבועים, באי גילוי התקלה משך תקופה ארוכה, ובשים לב לנזקים הממוניים והלא ממוניים של התובעת (לרבות עגמת הנפש ואי הנעימות), מצאתי לקבוע כי נזקי התובעת יעמדו על תקופת שכירות של חודשיים ימים.
11.יתר הנזקים שפורטו בכתב התביעה לא הוכחו, ודינם להידחות. לא הוברר מדוע היה על התובעת לשלם פיצוי בסך 5,000 ₪ תחת הגשת תביעה; נזקי השכן לא הוכחו – לא מיקום התיקונים ולא קשרם לנזילות; אין לחייב בהשבת ההשתתפות העצמית שכן המדובר בתשלום בהתאם לפוליסה; ורכיב שכר הטרחה אינו רלבנטי בבית המשפט לתביעות קטנות.
12.סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הכולל של 17,070 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) תוך 15 יום.
ניתן היום, ג' אייר תשע"ו, 11 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
