גולן ואח' נ' ניסים עובדיה ואח'

בפניי תביעת התובעים בהליך של תביעה קטנה בשל נזק לרכבם. לטענת התובעת 1, נהגה בנתיב האמצעי בכביש 6 לפני הכניסה למנהרה במחלף בן שמן. לפתע פגע בה רכב הנתבע מאחור. מכאן לטענתה אחריות הנתבע לתאונה ולנזק.

מנגד טוען הנתבע כי נסע בנתיב הימני וראה מרחוק עבודות בכביש לפני הכניסה למנהרה בנתיב הימני לכן עבר לנתיב האמצעי. לטענתו, לאחר זמן מה סטה רכב התובעת מהנתיב הימני לנתיב האמצעי. לטענתו, כדי למזער את הפגיעה הוא עצמו סטה שמאלה ולכן פגע ברכב התובעת ובמעקה הבטיחות משמאל. מכאן לטענתו אחריות התובעת לתאונה.

המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אני מוצא להעדיף את גירסת התובעת לאופן קרות התאונה. אבהיר.

לטענת התובעת נסעה בנתיב אמצעי והנתבע פגע ברכבה מאחור. מנגד טוען הנתבע שהוא עצמו עבר מנתיב ימני לנתיב אמצעי והתובעת סטתה לנתיב נסיעתו מהנתיב הימני.

אני מוצא כי מיקומי הנזק ברכב התובעת תואמים יותר לגירסתה באשר לאופן קרות התאונה.

לו היתה מתקבלת גירסת הנתבע כי בעת התאונה כבר עבר לנתיב האמצעי ונסע בו כברת דרך (עמ' 2, ש' 1); ורק אז סטתה התובעת מימין לנתיב נסיעתו (עמ' 2, ש' 2) ולמעשה הפתיעה אותו, הרי שהיינו מצפים לפגיעה בעיקר בחלק השמאלי אחורי ברכב התובעת. זאת משום שעל-פי גירסתו, התובעת סטתה לנתיבו, כלומר קודם לתאונה לא נסע רכבה באופן מלא לפניו והוא עצמה הטה את רכבו שמאלה (עמ' 2, ש' 5), כך שממילא נקודת המפגש בין כלי הרכב על-פי גירסתו היא לא חזית-אחור 'קלסית', אלא צריכה להיות עם נטייה שמאלה.

ואולם, עיון בתמונות הנזק ברכב התובעת (מסומן ת/1) מעלה שהפגיעה ברכב התובעים מתחילה בחלק הימני אחורי של רכבה (מימין למספר האחורי). משמע בזמן התאונה רכבה היה לפני רכב הנתבע, באופן שתואם לגירסת התובעת.