אייל נ' בזק בינלאומי בע"מ

לפניי תביעה לקבלת פיצוי כספי בסך 2,500 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת, לטענתה, בגין מחדליה של הנתבעת.

על העובדות אין מחלוקת. התובעת, שעבדה בעבר בחברת שיאל טכנולוגיות בע"מ – אשר קיבלה שרותי אינטרנט מאת הנתבעת במהלך שנת 2013 – פנתה לנתבעת, ביום 30.4.17, על מנת לקבל שרותי אינטרנט, באופן פרטי. בשגגה, ובשל העובדה שהתובעת היתה עובדת של חברת שיאל טכנולוגיות בע"מ, נפתח עבור התובעת כרטיס לקוח על שם שיאל טכנולוגיות בע"מ, כשהתובעת משוייכת בשגגה לאותה חברה (מס' הזיהוי של התובעת הוזן כמספר הזיהוי של החברה). משפנתה התובעת בענין זה לנתבעת הציע לה נציג הנתבעת לפתוח את כרטיס הלקוח על שם בנה, יונתן ברזילאי, על מנת לנסות ולהתגבר על התקלה, והיא הסכימה. להפתעתה, גם כרטיס הלקוח החדש, על שם בנה, שוייך לחברת שיאל טכנולוגיות בע"מ, אך אין מחלוקת שאמצעי התשלום שהוזן בכרטיס הוא אמצעי תשלום של התובעת.

בין לבין, ומסיבות שאינן קשורות באמור לעיל, ביום 8.5.17 ביקשה התובעת לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת וההתקשרות אכן בוטלה. יצויין, כי בעת החתימה על ההתקשרות קיבלה התובעת מהנתבעת נתב בגינו חויבה ב-49.90 ₪ ולאחר ביטול ההתקשרות, ביום 18.7.17, היא זוכתה בסכום זה.

טוענת התובעת שנגרמה לה עוגמת נפש מכך ש"רדפה" אחר הנתבעת לשנות את פרטי כרטיס הלקוח, אשר נפתח על שם חברת שיאל טכנולוגיות בע"מ; מכך שגם לאחר שבוטלה ההתקשרות המשיכה לקבל 3-2הודעות S.M.S כדרישת תשלום (אותן לא הציגה כי "הייתי לפני בחו"ל באוגוסט ואיבדתי את הטלפון"); וקיבלה דרישת תשלום בכתב ביום 23.7.17, כאמור, לאחר שבוטלה העיסקה.

בכתב ההגנה ובדיון לפניי הסבירו נציגות הנתבעת כי אכן, לצערן, נפלה שגגה ברישומי המחשב, כך שכרטיס הלקוח המקורי שנפתח לתובעת שוייך לחברה הקודמת בה עבדה בהיותה חתומה על מסמך התקשרות, בשם החברה הקודמת, מיום 1.3.13. לדבריהן, משנתגלתה התקלה פעלה הנתבעת לתקן זאת, אך לצורך כך נדרשו מספר ימי עבודה. נציגות הנתבעת הבהירו שממילא קיבלה התובעת שרות, סופק לה נתב, ואמצעי התשלום שנרשם בכרטיס הלקוח היה שלה. הן הדגישו שהתובעת ביקשה לבטל את העיסקה, שלא מן הסיבות הנזכרות בכתב התביעה, לאחר 8 ימים בלבד, והנתבעת נעתרה לבקשתה. עוד הדגישו כי היות ושיטת העבודה של החברה היא "שוטף פלוס 60 ימים", דבר ביטול העיסקה התעדכן במחשבים בתוך תקופה זו, וזו הסיבה שהתובעת קיבלה הודעה אחת בדבר אי תשלום, וגם זאת בעקבות העובדה שהיא ביטלה את הוראת החיוב בכרטיס האשראי. בנסיבות אלה, ומשזוכתה התובעת בתשלום ששילמה עבור הנתב (בסך 49.90 ₪ בלבד), לא נגרם לתובעת כל נזק ועל כן, יש לדחות את התביעה.

אכן נגרמה לתובעת עגמת נפש מסויימת, עת בשגגה נפתח כרטיס הלקוח על שם חברת שיאל טכנולוגיות בע"מ, בה עבדה אי שם בשנת 2013. נגרמה לה גם עגמת נפש מסויימת כאשר גם לאחר שמסרה פרטי בנה לצורך פתיחת כרטיס לקוח חדש, עדיין הכרטיס שוייך לחברה הקודמת בה עבדה. יחד עם זאת, יש לזכור שלצד ההתפתחות הטכנולוגית, אשר מיתרונותיה כולנו נהנים, תיתכנה טעויות מיחשוביות כאלה ואחרות, שלעיתים מעיבות מעט על אותה הנאה. כך קרה במקרה של התובעת, שבשל שגגה ותקלת מחשב נרשמו פרטי החברה הקודמת בה עבדה בכרטיס הלקוח שלה. התרשמתי שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לפתור את אותה תקלה והציעה שכרטיס הלקוח ייפתח על שם בנה של התובעת. ואולם, למרבה הצער, התקלה חזרה על עצמה. גם זה קורה. יש להדגיש, שבינתיים התובעת קיבלה שרות מאת הנתבעת, סופק לה נתב, והיא ביקשה לבטל את העיסקה 8 ימים בלבד לאחר מועד ההתקשרות. הנתבעת אף נעתרה לבקשת התובעת, ביטלה את העיסקה וסך של 49.90 ₪ הושב לתובעת.

בנסיבות אלה, אף אם התובעת חוותה עגמת נפש מסויימת ונאלצה לטלפן מספר פעמים לנתבעת לצורך שינוי פרטי כרטיס הלקוח ובעקבות הודעת דרישת תשלום מאוחרת (כאשר הנתבעת מסבירה שלאור שיטת העבודה המחשב מתעדכן באיחור מה), ולאור העובדה שלא נגרם לה כל נזק (היא לא חויבה, חלילה, בגין חובות חברת שיאל טכנולוגיות בע"מ ואף לא פנו אליה בגין חובות חברה זו, אם קיימים), אינני סבור שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי כלשהו לטובת התובעת.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.