ת"ק 20070-10-15 קטן נ' דיין

תביעה בסכום של 9,000 ₪ לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

1. התובעת היא מי שקיבלה בין התאריכים 13.7.15-30.8.15 תשע הודעות דואר לכתובת הדואר האלקטרוני שלה. המקור לדברי הדואר, שהם למעשה פרסומות, הוא בנתבע - הבעלים של אתר אינטרנט בשם JOBBY.

2. לטענת התובעת בכתב התביעה היא מעולם לא מסרה לנתבע את כתובת הדואר האלקטרוני שלה ולא התעניינה בשירות כזה או אחר המוצע על ידו. כמו כן, היא לא נתנה את הסכמתה מפורשת בכתב ומראש לשלוח לה פרסומות. משלוח דברי הדואר, פעם אחר פעם, גרם לה לטרדה, ולאור הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת, היא עותרת לפיצוי בגין האמור בסכום של 1,000 ₪ לכל הודעה, ובצירוף הוצאות משפט.

3. הנתבע טוען כי אתר האינטרנט אותו הוא מפעיל הוא אתר "דרושים" שההרשמה אליו היא ללא תשלום, ובלבד שהנרשם יאשר באופן אקטיבי, באמצעות סימון V בתיבה המיועדת לכך במהלך הליך ההרשמה, כי הוא מסכים לתקנון ובכלל זה מסכים לקבל דברי פרסומת. הנתבע מדגיש כי ללא הסכמה זו לא יכול להתבצע רישום מאחר שהאתר פתוח, ללא תשלום, לנרשמים דורשי העבודה, בעוד ההכנסות הן מהמפרסמים השונים. לעניין זה צרף התובע קטע מתקנון האתר המתייחס לאישור משלוח דברי פרסומות וכן דוגמה ממסך הרשמה שבו נדרשת אותה הסכמה אקטיבית. לעניינה של התובעת, אזי היא נרשמה לאתר בשנת 2007 וכן בשנת 2014, ובנוסף היו לה מספר אפשרויות, תשע למען הדיוק, על מנת להסיר את שמה מרשימת התפוצה וזאת באמצעות לחיצה על קישור ייעודי המצוי בכל פרסומת שנשלחה אליה. לטענת הנתבע, התובעת ביכרה שלא לעשות כן, בחוסר תום לב ועל מנת להגדיל את תביעתה.

דיון

4. הנתבע הציג לבית המשפט את טופס נ/1. זהו כרטיס/דף הרשמה של התובעת לאתר האינטרנט JOBBY מתאריך 1.5.07. הכרטיס מכיל פרטים אישיים של התובעת כשמה, כתובתה, מספרי טלפון להתקשרות, כתובת דוא"ל, וקורות חיים נכון לחודש אפריל 2007. הנה כי כן, מתברר אפוא כי בעבר, התובעת נרשמה לאתר.

5. עוד טוען הנתבע כי התובעת נרשמה לאתר פעם נוספת בשנת 2014. לכתב הגנתו צירף את הרישום הכולל את כתובת ה – IP של התובעת (נספח א' לכתב ההגנה). התובעת מכחישה כי נרשמה לאתר בשנת 2014, באשר לדבריה באותה העת כבר עבדה ולא נזקקה לשירות חיפוש עבודה, והמסמך שהוצג הוא מזויף.

יודגש כי טענת זיוף אינה יכולה להיטען כעניין של מה בכך, והנטל הראייתי המוטל על התובעת הטוענת זאת הוא גבוה במיוחד, ובית המשפט מצווה לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (השוו: ע"א 3173/12 עזרא נ' גאריביאן (2014) בפסקה 15; ע"א 2456/11 בר נוי נ' מלחי (2013) בפסקה 15). ברי, כי למעט אמירתה של התובעת, שאין בה די, לא הוכח האמור, בפרט כאשר מתברר כי היא נרשמה בעבר לאתר ולא ציינה זאת בתביעתה. על פי תקנון האתר, מי שנרשם מסכים לקבל דברי פרסומת גם מצד שלישי (ואכן, ההודעות שנשלחו לתובעת היו פרסומים שונים שאינם קשורים להצעות עבודה).

6. לא זו אף זו; לו, כטענת התובעת, משלוח ההודעות גרם לה לטרדה, היה עליה, כחלק מחובתה להקטין את נזקה הנטען, לפעול כבר לאחר קבלת ההודעה הראשונה, וליתן הודעת סירוב בהתאם לאפשרות (שאין מחלוקת כי מצויה בכל הפרסומות שנשלחו אליה), להסרת שמה מ'רשימת התפוצה'. עוד אוסיף כי מאחר שהתובעת הסכימה בעבר לקבל דברי פרסומת, אזי ככל שחזרה בה מהסכמתה זו, היא היתה רשאית להודיע לנתבע, בהתאם לסעיף 30א(ד) לחוק התקשורת, על סירובה להמשיך ולקבל דברי פרסומת. משלא עשתה כן, אין היא יכולה להלין על הנתבע. יכול שלו היתה נוקטת בפעולה כאמור, התביעה לא היתה באה לעולם. עובדה היא כי לאחר שפנתה לנתבע במכתב התראה, לא נטען על ידה כי הוא המשיך לשלוח לה הודעות ללא אישורה.