1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
2.התובע הגיש תביעה קטנה על סך 10,000 ש"ח נגד הנתבעת, בה טען כי היא נוקטת נגדו "פעולות גבייה אגרסיביות" בגין "דו"ח שקרי של פקח עירייה" שניתן לו. מעיון בהתראה שצורפה לתביעה עולה, כי מדובר בדו"ח חניה על סך 100 ש"ח שקיבל התובע ביום 16.1.2014, וכי נכון ליום 10.2.2016 עומד חובו בגין הדו"ח על סך 172 ש"ח. התובע אינו מפרט בכתב התביעה מהן אותן "פעולות גבייה אגרסיביות" שנקטה נגדו הנתבעת, אף שאינו נמנע מלטעון כי "הפעולות של עיריית ראשון לציון נגדי מנוגדות לחוק, פוגעות בכבודי, גורמות לי לעוול ולעוגמת נפש".
3.הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה בהתאם לתקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"). לטענת הנתבעת, התביעה מהווה למעשה תקיפה של דו"ח החניה שניתן לתובע. לפיכך, כך לטענת הנתבעת, התביעה במהותה אינה אלא עתירה לביטול הרשעה חלוטה בפלילים, אשר אינה בסמכותו של בית משפט אזרחי.
4.התובע בתגובתו לבקשה חוזר וטוען, כי "תביעתו מבוססת על פעולות העירייה אשר מנוגדות לחוק ומסתמכות על דו"ח שקרי וטיפול רשלני". התובע צירף לתגובתו שני מסמכים אשר לשיטתו מוכיחים כי התביעה נמצאת בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות: כתבה מעיתון העוסקת בתביעות שונות שהוגשו נגד עיריות; ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 12134-09-18 סביר נ' עיריית תל אביב יפו (23.3.2009).
5.ביום 18.7.2016 קבעתי, כי הטענות העולות בבקשה לסילוק על הסף יידונו במסגרת הדיון הקבוע בתיק. ביום 18.8.2016 הגיש התובע הודעה, לפיה נוכח עיקול שהטילה הנתבעת הוא נאלץ לשלם את התשלום שנדרש ממנו בגין הקנס, תוך שציין על גבי שובר התשלום כי הוא נגבה שלא כחוק. ביום 4.9.2016 התקיים הדיון, אך התובע לא התייצב אליו. בדיון ציינה נציגת הנתבעת כי היא טרם הגישה כתב הגנה, מכיוון שלשיטתה עומדת לה טענה של חוסר סמכות עניינית (טענה שלמותר לומר שאין בה כדי להצדיק אי הגשת כתב הגנה בלא לקבל את רשות בית המשפט). בנסיבות אלו, מצאתי להכריע בבקשת הסילוק בלא לקיים דיון.
6.לאחר ששקלתי בדבר אני סבור, כי אכן דין התביעה סילוק על הסף. הדו"ח אותו קיבל התובע ניתן לו בגין עבירה פלילית על חוק עזר עירוני מסוג "ברירת משפט". הסמכות לדון בעבירות אלו נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים (סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ("חוק סדר הדין הפלילי"), מי שמקבל הודעת קנס כפי שקיבל התובע רשאי להגיש בקשה להישפט, ואם לא עשה כן רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הקבוע בדו"ח (סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי). אם שולם הקנס, רואים את המשלם כאילו הורשע, עונשו נגזר והוא נשא בו (סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי).
7.הנה כי כן, דינו של דו"ח החניה שניתן כנגד התובע כהרשעה חלוטה בפלילים (רע"א 10200/07 מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל (1.4.2008)). הדרך בה ניתן לתקוף הרשעה זו הינה כפי שמתמודדים עם פסק דין פלילי. בהתאם, נקבע בפסיקה כי לא ניתן לתבוע בהליך אזרחי סעד הצהרתי לפיו הודעת קנס אינה בתוקף, שכן במקרה כזה מדובר בתקיפה ישירה של ההרשעה (ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב (5.12.2005)).
8.כאשר מוגשת תביעה כספית המתבססת על פעולות הגבייה שנעשו בהתאם להודעת הקנס, יש להבחין בין שני מצבים: מצב אחד הוא כאשר התביעה אינה תוקפת את ההנחה כי הודעת הקנס ניתנה כדין. כך הוא, למשל, כאשר מועלות טענות כי פעולות האכיפה שנעשו על ידי הרשות היו לא מידתיות או בוצעו ברשלנות (כגון הוצאת צו עיקול שלא לצורך, כפי המקרה שנדון בת"ק 12134-09-18 הנ"ל, שהוזכר על ידי התובע). כך הוא גם כאשר מועלות טענות כי הקנס התיישן. במצב דברים כזה, אין כל מניעה לדון בתביעה בהליך אזרחי. מצב שני הוא כאשר עילת התביעה נשענת על הטענה כי הודעת הקנס ניתנה שלא כדין. במקרה כזה, לא ניתן להידרש לתביעה, שכן היא תוקפת הרשעה חלוטה (רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש (21.8.2008); רת"ק (מחוזי י-ם) 20709-09-10 עיריית ירושלים נ' קינג-יערי (9.6.2011)).
אעיר, כי לדעתי כאשר מדובר בתביעה כספית (במובחן מתביעה לסעד הצהרתי לבטלות הקנס), אין לומר כי לא נתונה לבית המשפט האזרחי סמכות עניינית לדון בתביעה. כידוע, סמכות עניינית נקבעת, בדרך כלל, על פי מבחן הסעד – ותביעה כספית הינה בסמכותו של בית המשפט האזרחי. כאשר מדובר בתביעה כספית הנתמכת על הטענה כי הרשעה בפלילים אינה כדין, מדובר בתקיפה עקיפה של הרשעה בפלילים. בהתאם לפסיקה שנזכרה לעיל, אין מקום לתקיפה עקיפה של הרשעה פלילית במסגרת הליך אזרחי. ממילא, דין התביעה להידחות בהעדר עילה, אך לא מחמת חוסר סמכות עניינית. כאשר מדובר בסילוק על הסף, יש להורות על מחיקת התביעה בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא על דחייתה בהתאם לתקנה 101(א)(2) לתקנות.
9.בענייננו, התובע אינו מפרט מהן "פעולות הגבייה האגרסיביות" עליהן הוא מלין. מהתביעה ומההודעות שהגיש עולה, כי טענתו היא שכל פעולת גבייה של החוב הינה פסולה, בשל כך שמדובר ב"דו"ח שקרי". משמע, עילת תביעתו של התובע נשענת על הטענה לפיה דו"ח החניה שקיבל – שכאמור מהווה הרשעה פלילית חלוטה – אינו כדין. לתקיפה עקיפה כזו של דו"ח החניה במסגרת ההליך הנוכחי אין מקום. ממילא, מתחייבת המסקנה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ב' אלול תשע"ו, 05 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.
