אלטשולר ואח' נ' אלמליח

עניינה של תביעה זו היא הזמנת שרות החלפת מנעול בדירת התובעים מאת הנתבע. לטענת התובעים, הם הזמינו את הנתבע על מנת להחליף את מנעול דלת ביתם. לטענתם, הנתבע הגיע לביתם כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את השם "רב בריח" והציג בפניהם מחירון של החלפת צילינדר ומנגנון של חברת "רב בריח" תוך טענה שיש להחליף את שניהם. בהינתן כי סמכו עליו הם הסכימו למחיר הנקוב במחירון ואפשרו לו לבצע את העבודה כאשר בסיומה שילמו סך של 1,500 ₪ עבור החלפת שני החלקים. אלא שבדיעבד, ורק לאחר שעזב הנתבע את ביתם והם הסתכלו על המפתח שהשאיר התברר להם כי המנעול שהוחלף אינו של "רב בריח" אלא של חברה בשם ALBA. לטענתם, בדיקה באינטרנט העלתה כי מדובר בחברה סינית מבין הזולות הקיימות וכי עלות החלפת הצילינדר כולל עבודה ומע"מ לא היו אמורים לעלות יותר מ-300 ₪. כמו כן, הנתבע לקח עמו את החלקים שכביכול הוחלפו וגם לאחר שפנו אליו התובעים מיד בסמוך לאחר ביקורו אצלם השיב כי זרק אותם לפח ושהוא אינו זוכר היכן הפח. לטענת התובעים, הם הבינו כי נפלו למעשה מרמה של הנתבע כי הוא סיפק להם מנעול אחר מזה שהתחייב אליו וממילא גבה מהם עלות מופרזת בגינו. לטענת התובעים, הם ניסו לפנות אל הנתבע במכתב רשום לקבלת כספם אלא שהנתבע לא השיב ובסופו של דבר פנו למשטרה בהגשת תלונה. לטענת התובעים, בהתאם להנחיית המשטרה הוזמן מנעולן אחר מורשה על ידי המשטרה אשר בחן את עבודת הנתבע מצא כי המנגנון בדלת כלל לא הוחלף וכי המנגנון הישן עם כתמי החלודה מצוי בדלת והצילינדר שהחולף הוחלף לצילינדר אינו רב בריח והוא זול ממנו משמעותית.

הנתבע מצדו הכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענתו, הוא הוזעק לבית התובעים SOS והחליף מנעול על פי בקשתם. עוד מציין הנתבע כי שירות SOS כרוך בתשלום גבוה יותר וכי התובעים כלל לא אמרו שהם מעוניינים במנעול של חברת "רב בריח". לטענת הנתבע, בסיום העבודה ורק לאחר שהתובעים בדקו את טיב העבודה והיו מרוצים מהעבודה חתמו על החשבונית ושילמו עבור עבודת הנתבע. לגופו של עניין, טען כי החלפת המנעול נעשתה באופן מקצועי וממילא כי דין התביעה להידחות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה"- לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

משמעות עילת התביעה מסוג זה מחייבת כי ההטעיה תגרום לטעות אשר הניעה את הקשר החוזי. כאשר טעות שהיא תוצאת הטעיה המתייחסת לכדאיות העסקה בלבד, אינה מהווה עילה לביטול החוזה. סעיף 14 (ד) לחוק, מוציא מגדר טעות את הטעות בכדאיות והינו חל גם על עילת ההטעיה. משכך, הטעיה לגבי כדאיות העסקה אינה מזכה את המוטעה בביטול ולכל היותר, אם אכן הופרה החובה להתנהגות בתום לב יוענקו לו פיצויים בגדר סעיף 12 (ב) לחוק החוזים. עוד יש לציין, כי המבחן לטעות כתוצאה מהטעייה הינו מבחן סובייקטיבי ויש לבוחנו בשים לב לנסיבות המקרה. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, קובע זכות לפיצויים כדלקמן:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

לא הייתה מחלוקת כי הנתבע נקרא לבית התובעים על מנת להחליף את המנעול בדירתם. לא הייתה מחלוקת כי הנתבע לקח עמו את החלקים אותם טען שהחליף ולא השאירם לתובעים. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי הצילינדר שהוחלף אינו של חברת רב בריח אלא של חברה בשם ALBA . שוכנעתי כי הנתבע הציג את עצמו בפני התובעים כנציג חברת "רב בריח" והתחייב כי הן המנגנון והן הצילינדר שיוחלפו יהיו של חברת "רב בריח" וממילא המחירון שהציג לפניהם ובהתאם לו תומחרו החלקים והעבודה הוא של חברת "רב בריח".

הנתבע אישר כי הוא לא השאיר אצל התובעים את המנגנון והצילינדר הישנים ולא הכחיש כי התובעת פנתה אליו בסמוך לאחר שעזב את דירתם לקבלת חלקים אלה. משהוחלפו חלקים ישנים לחדשים מן הראוי כי בעל המקצוע ישאיר את אותם החלקים בבית הלקוח על מנת שאותו לקוח יכול לעשות בהם כרצונו. גם אם מדובר בחלקים תקולים וישנים הם, עדיין, חלקיו של הלקוח ולא היה מקום כי הנתבע יקח אותם עמו וזאת בשים לב כי בחלקים אלה יש כדי להצביע על החלפה בפועל. וממילא, לתמוך בעבודת הנתבע. ככל שלטענת הנתבע לא היה בחלקים אלה עוד ערך או צורך מיקומם היה בפח הרי שהיה עליו לבקש את רשות התובעים לקחת את אותם חלקים ולזרוק אותם ומכל מקום ראוי היה שהנתבע היה מעדכן את התובעת להיכן השליח כביכול את אותם חלקים לאחר שדרשה אותם ולא משיב בתשובה מתחמקת כאילו אינו זוכר.

נוכח התנהלותו של הנתבע פנו התובעים למשטרה ובהנחייתה פנו למנעולן מורשה אשר שמו ניתן להם במשטרה. מנעולן זה הגיע לבית התובעים ובחן את עבדותו של הנתבע ומצא כי חרף התחייבותו של הנתבע להחליף את המנגנון בפועל המנגנון לא הוחלף וכי המנגנון שהיה מצוי בדלת התובעים הוא אותו מנגנון ישן, חלוד שהיה קיים עובר להגעת הנתבע. כמו כן, התברר כי הצילינדר שהוחלף אינו של "רב בריח" וממילא עלותו בשוק אינו תואם על עלותם של חברת רב בריח.