אברמוב נ' הרדור עיצוב עילי וטכנולוגיות בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בתאריך 05.03.18, במעמד התובע בלבד.

במסגרת פסק הדין האמור חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בחנתי את טענות הצדדים וחקרתי את התובע - אני רואה לנכון לדחות את הבקשה, מהנימוקים שלהלן:

ראש וראשון אציין כי הנתבעת הגישה את בקשתה ביום 18.04.18, קרי – בחלוף למעלה מ-30 ימים מהמועד שבו נמסר פסק הדין לידיה לפי רישומה המחשב. בהתאמה, חלף המועד הקבוע לכך בדין להגשת הבקשה, שהרי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין או החלטה של בית משפט לתביעות קטנות הוא בחלוף שבעה ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקש. הנתבעת אף לא ציינה מדוע לא הוגשה הבקשה במועד, וממילא לא ביקשה להאריך לה את המועד להגשת הבקשה עד מועד ההגשה בפועל.

די באמור כאן כדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף, ואולם גם לגופו של עניין דינה להידחות, כפי שיפורט להלן:

הנתבעת טענה כי לא התייצבה לדיון בשל עומס בכבישים. לדבריה, נהגה באחריות ואף הודיעה למזכירות בית המשפט על כך שהיא צפויה להגיע באיחור של כ- 20 דק' לדיון, אך בשל טעות אנוש לא התייצבה כלל לדיון, לאחר שטעתה ופנתה לבניין אחר שבו מקיים בית משפט השלום בחדרה דיונים.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי מועד התקנת הארונות נשוא התובענה אכן נקבע ליום 05.09.18, ברם, לאור תקלה בלתי צפויה במשאית ההובלה נדחתה ההובלה ליום 08.09.18. במהלך ההתקנה, המתקינים נתקלו בשני מוטות מתלה פינתיים ושתי מגירות פגומות כתוצאה מההובלה, ועל כן בחרו שלא למסרם לתובע ולבצע התקנה חלקית. לדבריה, כל הליקויים שהתגלו במהלך ההתקנה טופלו במהירות האפשרית והסתיימו כולם עד ליום 24.09.18, קרי – התיקון האחרון התבצע בתוך שבועיים חצי ממועד ההתקנה המקורי. לשיטתה, מדובר בפרק זמן סביר לתיקון כל הליקויים שיכולים להיגרם בהתקנה כה מורכבת, ובכל זאת המבקשת עשתה כל שביכולתה על מנת לטפל בעניין במהירות וביעילות.

עוד טענה הנתבעת, כי עד למועד פרסום הפוסט על ידי התובע ביום 04.10.18, התובע לא יצר קשר נוסף עם הנתבעת בנוגע לתקלה כלשהי בארונות. הנתבעת ציינה כי הציעה לתובע, לפנים משורת הדין, פיצוי בסך של 300 ₪ בנוסף על ההנחה שניתנה לו בסך 600 ₪ ממחיר ההובלה בשל אי הגעתה במועד המקורי שנקבע, אולם התובע סירב להצעה נדיבה זו.

סיכומו של דבר, טענה הנתבעת כי יהא זה נכון לבטל את פסק הדין ללא כל הטלת חיוב בהוצאות המבקשת, שכן הנזק אשר יגרם לה במצב בו לא ייעתר בית המשפט לבקשתה הוא חמור ביותר ואף בלתי הפיך.