ת"ק 14269-01-17 נאמן נ' הראשון לישראל בע"מ

לפני בקשת הנתבע (שהוא הנתבע לפי כתב התביעה המתוקן, לאחר שהתביעה כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ נמחקה בהסכמה) – לסלק את התובענה כנגדו על הסף. טענתו של הנתבע היא, כי התובע מסר פרטים, לפיהם בוצעה הוראת קבע להעברת סך של 600 ₪ לחודש. ההוראה בוצעה על ידי הבנק שלו (בנק לאומי לישראל בע"מ), ואין לנתבע הנוכחי כל קשר להוראה זו, למעט ביצועה כלשונה. משכך, נטען, אין לייחס לנתבע הנוכחי כל אחריות בגין הטעות שנגרמה – אם נגרמה – שלא בידיו.

בחינת הבקשה וכתב התביעה, בו התובע מייחס את אשר מייחס לנתבע הנוכחי מביאה למסקנה כי הדין עם הנתבע. התובע למעשה לא מייחס כל אחריות לנתבע, זולת העובדה כי חשבון היעד – אליו הועברו הכספים - מנוהל אצל הנתבע. כמובן שאין בכך כדי להקים כל אחריות לנתבע, שעה שאף את ההוראה להעברת הכספים לא "הקים" הנתבע, אלא הבנק של התובע, כאמור בנק לאומי לישראל בע"מ.

בכתב התביעה נטען, כי לחשבון שידועים רק פרטיו הטכניים (מספר החשבון, סניף והבנק – שהוא הנתבע) הועברו 600 ₪ לחודש במשך שבעה חודשים: מיום 02.06.2016 ועד יום 02.12.2016 (בכתב התביעה נרשם 02.12.2017, אך ברור שהכוונה לשנת 2016). התובע טוען כי הסכום הועבר ללא שהוא היה חייב כל כסף לחשבון הפלוני שלטובתו הכסף הועבר, וזאת בטעות, שכן הכסף היה אמור לעבור לחשבון חברת הביטוח מגדל חברה לביטוח בע"מ.

בשלב זה, ולאחר שהנתבע הגיש כתב הגנתו, ביקש התובע שוב לתקן את כתב תביעתו כך שיוספו כנתבעים בעלי חשבון היעד – אליו הועברו הכספים (הבנק הבינלאומי הראשון, סניף 061, חשבון מספר 312398). הנתבע הודה, כי אכן חשבון בנק כזה קיים, ואף טען כי בירור מול בעלי החשבון העלה, כי בעלי החשבון טוענים – כי הכסף הועבר כנדרש, תמורת שירותים שהוענקו לתובע ועל פי הוראת קבע אותה הקים התובע בעצמו ועל פי פרטים שהוא עצמו מסר.

הנתבע הנוכחי אינו מתנגד לחשיפת השם, ובלבד שתובא לכך הוראה מבית המשפט (כך הובהר בהתכתבות בין המחלקה המשפטית של הנתבע הנוכחי ובין התובע). בחינת בקשה זו מעלה, כי חשיפת שמו של בעל החשבון, על מנת שהתובע יוכל לתבוע ממנו השבה מעלה קושי, שכן נשאלת השאלה האם מדובר על פגיעה בסודיות בנקאית, והאם מוצדק לבצע פגיעה זו שעה שמאזנים אותה עם זכותו של התובע לתבוע השבה של כספו, שלטענתו הועבר בטעות לבעל החשבון שאת פרטיו אין הוא יודע.

אכן לא בנקל יורה בית המשפט לגלות פרטים המוגנים תחת סודיות בנקאית (רע"א 621/13 ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 17.04.2013)), ואולם במקרה זה רמת הגילוי היא מצומצמת ביותר. גם אם נניח, כי הסודיות הבנקאית חלה על עצם חשיפת העבודה כי פלוני הוא בעל חשבון בבנק אלמוני, ומהם פרטיו המזהים (מספר החשבון, כאמור, ידוע; דרורה פלפל "הסודיות הבנקאית: היקפה וחריגיה" מחקרי משפט יא 125, 138 (תשנ"ד)), הרי שבאיזון בין זכות זו ובין זכותו של התובע לתבוע השבה של כסף שהועבר, לכאורה ועל פי טענותיו, בטעות ושגגה – זכותו של התובע גוברת. בכל מקרה, נוכח טענתו של בעל החשבון, כי התשלום נעשה עבור שירות שסיפק לכאורה לתובע – הרי שממילא על פי טענתו זו של בעל החשבון, פרטיו שלו עצמו ידועים לתובע, ומשכך גם חשיפתם על ידי מתן צו לנתבע הנוכחי – יש בו פגיעה מצומצמת ביותר בבעל החשבון, אם בכלל. ככל שלפלוני – בעל החשבון – תהיינה טענות לעניין עצם זכותו של התובע לתבוע השבה של אותם כספים, הרי שהדבר יתברר בתביעה שיגיש התובע כנגדו. יוער, כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את תגובתו של בעל החשבון (מעבר למה שמסר לנתבע הנוכחי), שכן עצם תגובתו תחשוף את פרטיו, משכך אין בכך כל טעם.

באיזון בין מידת חיוניות המידע שגילויו מבוקש (בלעדיו – אין לתובע כל אפשרות לאתר את בעל החשבון); הנחת התשתית העובדתית המספקת לתביעה כנגד בעל החשבון (בין היתר בכתבי ההגנה של הנתבע הנוכחי, והנתבע שנמחק – בנק לאומי לישראל בע"מ); בהעדר אפשרות להישען על ראיה אחרת (כאמור, בלעדי ראיה זו אין כל אפשרות כלל לתבוע – משמע מדובר על פגיעה קשה בזכותו של התובע לגישה לערכאות); והיותו של גילוי בהיקף מוגבל ביותר (פרטיו המזהים בלבד של בעל החשבון, ללא כל חשיפה של התנהלותו בחשבון) (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 270 (מהדורה 12, 2015)) – מטים את הכף לטובת הגילוי על פני שימורו של החיסיון.

בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התובענה. התובע ביקש לתקן את כתב התביעה פעם אחת והתרתי הדבר. ואולם בשלב זה – התביעה במתכונת זו מיצתה עצמה, ולכן לצד חשיפת שמו של בעל החשבון – יוכל לנסות להיפרע ממנו בתובענה חדשה שיגיש נגדו. משכך אני מורה על מחיקת תובענה זו ללא צו להוצאות.