סבו נ' אופיר טורס בע"מ

לפני תביעה כספית להשבת דמי ביטול שנגבו לטענת התובעים על ידי הנתבעת שלא כדין.

לטענת התובע, בתאריך 23.11.2017 הוא רכש שוברים בחברת "גרופון" לניצול והזמנת חופשה לבודפשט הכוללת טיסות העברות ולינה בבית מלון על בסיס ארוחת בוקר וכניסה חופשית לספא למשך ארבעה לילות החל מיום 3.12.2017. בהתאם לתנאי השובר הוא פנה אל הנתבעת וביצע את ההזמנה שאושרה על ידה ביום 23.11.2017. לטענת התובע, לרוע המזל עוד באותו הערב נתגלתה אצל אשתו בעיה רפואית פתאומית אשר מנעה ממנה לטוס וממילא נאלצו הם לבטל את החבילה. בהתאם לכך, למחרת היום, ביום 24.11.2017 אשר חל ביום שישי בשבוע, פנה לנציגי הנתבעת בבקשה לבטל את העסקה. לטענת התובע בהתאם לבקשתו והסכמת נציגת הנתבעת אושר לו כי החבילה בוטלה וכי יחויב בעלות ביטול כל אחת מהחבילות בסך 100 ₪ להן הסכים התובע. בהתאם להסכמות אלה, שלחה הנתבעת לתובע קבלה על אותם 200 ₪ הנושאת את תאריך הביטול 24.11.2017. אלא, שלהפתעת התובע בסמוך לאחר משלוח הקבלה על תשלום ה- 200 ₪, הודיעה לו נציגת הנתבעת כי ביטול העסקה בפועל, נעשה בטעות וממילא בהתאם לתנאי החבילה במקור ביטולה כבר לא היה אפשרי במועד שבו ביקש את ביטולה שכן התובע הודיע על רצונו לבטל את העסקה בטווח שבעת הימים שלפני מועד היציאה ובניגוד לתקנון העסקה.

הנתבעת מצדה אישרה כי תחילה עם בקשתו לבטל את החבילה נמסר לו בטעות על ידי הנציגה הטלפונית מטעמה כי יוכל לבטלה בתשלום קנס של 200 ₪ ואז יוכל לפנות לחברת "גרופון" להחזר מלא של השוברים אלא שבדיעבד ולאחר שבחנה לעומק את תנאי החבילה ולאחר פנייה שנעשתה לחברת התעופה והמלון נודע לה כי בהתאם לתנאי החבילה דמי הביטול במועד בו ביקש התובע לבטל את נסיעתו עומדים על מלוא עלות החבילה וממילא אין חברת התעופה מוכנה לבצע את ההחזר הכספי בפרק זמן זה, כמו גם בית המלון, אשר בשלב זה סירב לדרישת ההחזר. בהתאם לכך, זוכה התובע חזרה בסכום שחויב בו. לטענת הנתבעת, היא משמשת אך ורק כמתווכת בין התובע ורעייתו לבין חברת התעופה ובית המלון וממילא אינה יכולה להתערב בשיקוליהם בנושאי החזרים כספיים. הנתבעת מצדה פעלה והצליחה לפנים משורת הדין לקבל החזר כספי מבית המלון אלא שחברת התעופה סירבה למתן החזר ובמקום זה הסכימה לאפשר לתובע להשתמש בכרטיס הטיסה וזאת למשך שנה ולא יאוחר מיום 23.11.2018 כרטיס אשר אישר התובע בחתימתו האלקטרונית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי באריכות את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

למעשה שתי טענות בפי התובע: האחת, כי ההודעה על הביטול מטעמו נמסרה לנתבעת במועד אשר בהתאם לו זכאי היה לבטל את העסקה בכפוף לתשלום קנס של 200 ₪ (100 ₪ לכל נוסע) והשנייה, כי עצם האישור של נציגת הנתבעת בטלפון והנחייתה כי עליו לשלם 200 ₪ וממילא הקבלה שהנפיקה לו מהווה אישור לביטול ההבסכם הקודם וממילא ליצירת הסכם חדש.

באשר למועד בו ביקש התובע לבטל את העסקה- לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, באשר לתנאי הביטול ולפיהם לא יהיה זכאי התובע לבטל את העסקה "אם מועד ביטול העסקה חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה קודם למועד שבו אמור השירות להינתן" (24.5. לתקנון של אתר גרופון). כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי התובע ביקש לבטל את העסקה ביום 24.11.2017 הוא היום השביעי הקודם למועד בו הייתה אמורה הטיסה להמריא.

במסגרת הדיון שהתקיים לפני חלקו הצדדים האם מועד זה מאפשר לתובע ביטול של העסקה כטענתו או שמה מדובר בתוך אותם שבעת ימים הקודמים למועד בו היה אמור השירות להינתן כטענת הנתבעת וממילא כי בהתאם לזה אינו זכאי לבטלה. עיינתי בתניית הביטול ואני מוצאת בעניין זה כי הדין עם הנתבעת.

בהפחתת ימי המנוחה בהתאם לתניית הביטול ובספירה של שבעה ימים מהמועד בו הייתה אמורה לצאת הטיסה לאחור, הרי שהמועד בו הודיע התובע על הביטול נופל בתוך מניין שבעת הימים וממילא ככזה אינו מאפשר, בהתאם לתקנון, את ביטול החבילה. יצוין בעניין זה, כי במסגרת הדיון הפנה התובע לכך כי הביטול נעשה בשעה 12:00 בעוד הטיסה הייתה אמורה להמריא בשעה 15:00 ועל כן למעשה על פי ספירתו טרם נכנס הוא לגדר שבעת הימים. אני דוחה דרך פרשנות זו של התובע, יוזכר כי ענייננו עוסק במניין התקופה שבה תמה אפשרות הביטול לפי הוראות סעיף 14ג(ג)(2) וסעיף 14ג(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, כיוון שמועד הביטול קרוב למועד תחילת מתן השירות ועל כן נמנים ימים אלה ממועד מתן השירות המתוכנן אחורה. ויובהר, כי "בתוך" טווח הזמן שבין מועד מתן השירות לתום התקופה שקדמה לו הקבועה בחוק ובהתאם להוראות התקנון הרי שכל בקשת ביטול בתוך טווח זמן זה דינה להיות מסורבת. בהקשר זה יצוין, כי היום השביעי והאחרון (ה-24.11.2017) לתקופה הנמנית כולו מתחיל בשעה 00:00 (בלילה שבין בין יום חמישי של ה- 23.11.2017 ל- יום שישי ה-24.11.2017) וממילא מרגע זה הרי כל בקשת ביטול שהוגשה באותו יום שישי דינה להיות מסורבת. משלא היתה מחלוקת כי התובע פנה אל הנתבעת לביטול העסקה היה ביום שישי בצהרי אותו היום הרי שדין תביעתו של התובע להידחות. ככל שהיה התובע מעוניין לעמוד בתנאי הביטול היה עליו להודיע על רצונו לבטל את העסקה עד ליום חמישי 23.11.2017 בחצות בלילה שבין חמישי לשישי.

נותר אם כן לבית משפט זה להכריע במשמעות אשר יש ליחס לדברי נציגת הנתבעת בטלפון אשר אישרה לתובע כי העסקה תוכל להיות מבוטלת בכפוף לתשלום של 200 ₪ בלבד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעניין זה לא מצאתי כי היה בדברי אותה נציגה כדי לבטל את תנאי החבילה המקורית וממילא ליצור חוזה חדש בין התובע לנתבעת. התרשמתי כי מדובר בטעות אנוש של נציגה מטעם הנתבעת אשר יישמה באופן שגוי את סעיף הביטול בהסכם שבין הצדדים.