חנייא נ' מייסליש

תביעה קטנה ע"ס 8,572 ש"ח של עו"ד נגד לקוח.

בכתב התביעה נטען כי בנובמבר 2016 פנתה הנתבעת אל התובע לשם התייעצות וסיוע " בטיפול כוללני של הדירה בה היא מתגוררת בצפת" ; הנתבעת סיפרה לתובע כי השכן אדרי ציון , ( להלן: "השכן"),

השתלט על הרכוש המשותף דבר שמנע ממנה את האפשרות להרחיב את דירתה ; התובע כתב לשכן מכתב באותו יום בהסכמת הנתבעת ; זאת גם זאת, התובע הגיע לדירה פעמיים כשבפעם השנייה התלווה אליו מהנדס בנין ששמו סאמר ,(להלן : "המהנדס") ; כמו כן לבקשת הנתבעת שוחח התובע עם מתווך שפעל למכירת הדירה של השכן ואף הצליח להניא קונה פוטנציאלית מרכישת הדירה של אדרי, לטענת התובע לנתבעת היה אינטרס כי קונה זו לא תרכוש את הדירה מאחר שמדובר במשפחה ברוכת ילדים שרכישת הדירה על ידה הייתה מקשה על התובעת להרחיב את הדירה שלה.

לטענת התובע נערך הסכם שכר טרחה שלא נחתם אך הנתבעת הסכימה לתוכנו; על פי ההסכם, על הנתבעת לשלם בשלב ראשון סך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ שהם הסכום הנתבע. להוכחת גרסתו מצרף התובע לכתב התביעה חליפת מסרונים בינו לבין הנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ביותר ומפורט בו טענה כי המכתב שכתב התובע היה מיותר וכי נוסף על המכתב הייתה פגישה לייעוץ ראשוני בלבד; שכר טרחה מעולם לא סוכם ; לא הוצג לנתבעת הסכם לחתימתה ומשכך לא נחתם הסכם; ; הנתבעת מעולם לא שכרה את שירותיו של התובע; הייעוץ שנתן התובע לנתבעת התברר כעצת אחיתופל ומלכתחילה ברור היה כי לא צפויה ממנו כל תועלת ; הנתבעת פנתה אל התובע במטרה לבחון את יכולתה לקבל סעד משפטי כנגד השכן אשר ניכס לעצמו ושלא כדין שטחים מהרכוש המשותף והרחיב את דירתו הנמצאת מתחת לדירת הנתבעת באופן שאינו מאפשר לנתבעת להרחיב את דירתה מעל ההרחבה שביצע השכן ; מטרת הנתבעת הייתה להחזיר לידיה חלק מחצר הבניין ולגרום לשכן לתקן את ההרחבה שביצע בדירתו ; בפגישתה עם התובע באוקטובר 2016 הפנתה תשומת לבו כי נאמר לה על ידי מתווך רועי דהן כי הביא רוכשים פוטנציאליים לדירה וכי השכן מצוי בהליכי פשיטת רגל; ואכן בפברואר 2017 ניתן צו כינוס לנכסי השכן לרבות נכסי מקרקעין; מכאן שלא היה טעם בשליחת המכתב לאדרי שכן כל הליך שהייתה הנתבעת נוקטת היה מעוכב בצו בית המשפט בהליכי הכינוס; במקום לייעץ לה שלא לנקוט בהליכם ייעץ התובע לנתבעת לנקוט בהליכים תוך שטען כי הליכי פשיטת רגל אורכים זמן רב ואינם מהווים סיבה שלא לפתוח בהליך משפטי נגד השכן; התובע הכין מכתב לשכן ודרש מהנתבעת שליש משכר הטרחה הכולל כמקדמה על חשבון הליכי הסרק שהציע לה לנקוט; התובע אפילו לא בדק אם נכונה הטענה כי השכן נמצא בהלכי פשיטת רגל; לא נשמעה הנתבעת לעצתו של התובע הייתה משלמת לתובע למעלה מ 16,000 ₪ ללא קבלת סעדים והייתה נתקלת בהליכים מעוכבים בהוראת בית המשפט כאשר דירת השכן סביר כי תימכר לצד ג' במסגרת כינוס נכסים ; התובע אף גרם לנתבעת נזק חמור בכך שגרם לרוכשת פוטנציאלית גב' מירב תהילה, ( להלן:" הקונה") לסגת מכוונתה לרכוש את הדירה; לו רכשה הקונה את הדירה אפשר שהייתה מגיעה להסדר עם הנתבעת; התובע גרם לכך שהשכן נשאר בעליה של הדירה והנתבעת אינה יכולה לקבל סעד נגדו וכך סביר גם בעתיד הנראה לעין; לאור התנהגותו זו של התובע חשה הנתבעת כי האינטרס שלה אינו בראש מעייניו של התובע ולכן החליטה שלא לשכור את שירותיו כדי לפתוח בהליכים נגד השכן; בתגובה החל התובע לדרוש ממנה תשלום שכר טרחה , הנתבעת עמדה על כך שלא הזמינה ולא קיבלה שירותים מהתובע ומעולם לא סוכם ביניהם שכר טרחה כלשהו מלבד באופן כללי עבור ייצוגה בהליך משפטי נגד השכן ; התובע החל לאיים בנקיטת הליכים משפטיים נגדה.

בהתייחס לטענות שהעלה התובע בכתב התביעה טענה הנתבעת כי מעולם לא ביקשה מהתובע לסור לביתה או להביא איש מקצוע כלשהו , התובע עשה זאת מיוזמתו ועל דעתו; התובע לא שלח את המכתב לשכן .

אשר לשכר הטרחה טענה הנתבעת כי התובע אמר לה כי לצורך הגשת תביעה נגד השכן שכר הטרחה המבוקש הוא 21,000 ₪ בצירוף מע"מ והתשלום יהיה שליש מראש שליש בהמשך ושליש רק אם תשיג את מטרותיה בהליך המשפטי עם סיומו; אך לא הייתה הסכמה לכך מצד הנתבעת ולא נחתם הסכם שכר טרחה; הנתבעת הבינה כי השליש הראשון ישולם על חשבון שכר הטרחה בגין ייצוגה בהליך המשפטי שיוגש בפועל נגד השכן . לא עלה ע דעתה כפי שהדבר מוצג בהסכם שכר הטרחה הלא חתום שצירף התובע לכתב התביעה כי שליש משכר הטרחה שהם 8,190 ₪ כולל מע"מ ישולם לתובע גם אם לא ייפתח ההליך המשפטי וגם אם תחליט שלא לשכור את שירותיו למטרה זו , לו הדבר הוצג לה בדרך זו כי אז הייתה דוחה זאת על הסף; לא בכדי לא ציין התובע בכתב התביעה מדוע הסכם שכר הטרחה לא נתחם; הנתבעת מעלום לא הסכימה לשלם לתובע בגין פגישותיו עמה אשר רובן היו פגישות סרק ביוזמת התובע ובגין המכתב לשכן אות כלל לא ביקשה מהתובע; גם מבחינה הגיונית החלוקה המצוינת בהסכם הלא חותם לא הגיונית שכן לא יעלה על הדעת כי שליש שכר הטחה ישולם עבור שליחת מכתב לשכן.

אשר להודעות המסרונים שהתובע ציטט בכתב התביעה טענה הנתבעת בכתב הגנה כי הנתבעת אינה זוכרת חילופי הודעות אלו .

בפן המשפטי הפנתה הנתבעת לפסק הדין בע"א ( מחוזי חיפה) 3178/06 עו"ד חסון נ' נאיף שם נאמר:

" אני מקבלים את עמדת ביהמ"ש קמא לפיה משלא נעשה הסכם שכר טרחה בכתב בין עורך דין ללקוחו פועל הדבר לחובת עורך הדין שלא פעל לחתימת הסכם כאמור, הואיל וחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו מחייבת אותו לומר ללקוח מראש ובאופן מדויק, מה יהיה שכר הטרחה בו יחויב".