סרור נ' קבדה ואח'

1.תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 13.6.17 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לטענת התובעת עת הגיעה לפני מעבר חציה רכב שנסע לפניה האט ועצר על מנת לאפשר מעבר להולכי רגל, התובעת זיהתה את העצירה ומאחר שנתיב הנסיעה השמאלי היה פנוי אותתה כדין ופנתה אל הנתיב השמאלי ועצרה אף היא לפני מעבר החציה. לפתע שמעה חריקה חזקה והתנגשות של רכב הנתבעים בחלק אחורי של רכבה.

2.לטענת הנתבעים, באמצעות נהגת רכבם, בעת שהסיעה את רכבם כדין, לפתע התובעת אשר נסעה מימין לרכב הנתבעים סטתה מנתיב נסיעתה ופגעה ברכב הנתבעים.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

יוער, כי לדיון לא התייצבו הנתבעים, אך התייצבה בשמם נהגת רכבם, היא העדה הרלבנטית להליך.

4.הוצגו בפניי תמונות של זירת האירוע (ת/1) וכן תמונות של הנזק ברכב התובעת (ת/2) ותמונות של הנזק ברכב הנתבעים (ת/3).

עיון בתמונות אלה, ולאור מוקדי הנזקים, חלק אחורי ימני ברכב התובעת וחלק קדמי שמאלי ברכב הנתבעים, מלמד על העדר קיומה של הסתברות כי התאונה התרחשה כפי גרסת נהגת הנתבעים וכי יש להעדיף באופן מובהק את גרסתה של התובעת.

זאת, שכן ככל שאכן ההתרחשות היתה כפי שמתארת נהגת הנתבעים, דהיינו סטייה פתאומית של רכב התובעת מנתיב ימני לשמאלי ובכך גרימה לפגיעה ברכבים, כאשר רכב הנתבעים נוסע בנתיב השמאלי, הרי שבהכרח היה מצופה לראות מוקדי פגיעה הפוכים לאלה שנגרמו בפועל, דהיינו, חלק אחורי שמאלי ברכב התובעת עם חלק קדמי ימני ברכב הנתבעים.

5.אף הניסיון לקבל תשובה לתהייה ע"י הדגמת התאונה באולם בית המשפט לא צלח, ועל פי הדגמת נהגת הנתבעים מדובר בפגיעה שהיא חזית אחור קלאסי, באופן השונה מהותית מהפגיעות בפועל (צדיות, ר' ת/2 ו-ת/3).

יוער כי לנוכח מכלול הראיות והנסיבות לא ניתן לשלול את האפשרות כי מיקומי הפגיעות ברכבים נובעים מניסיון סטייה ימינה של רכב הנתבעים משנוכחה נהגת הרכב כי ההתנגשות קרבה.

6.מתוך מוקדי הפגיעה ניתן להסיק כי אכן כפי עדותה, רכב התובעת היה כבר בעצירה בנתיב השמאלי, באופן מלא ומיושר בנתיב, ובכך התרחק ממוקד האירוע צדו האחורי השמאלי.

עדות התובעת אף הותירה בי רושם מהימן, בהיותה עדות ברורה, ישירה וקוהרנטית עם כלל הראיות, לרבות עם טופס ההודעה שהוצג בפני בדיון.

7.מכל מקום, נוכח העובדה כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע פגיעה מאחור (המיקומים המדויקים צדיים כאמור) לא הובהר כלל ע"י נהגת הנתבעים מדוע לא הספיקה לעצור, שעה שעסקינן באזור הסמוך לפני מעבר חציה ומתמונות הזירה אף עולה כי ישנו תמרור בהתאם.

ממילא חובה על הרכבים להאט נסיעתם באזור זירת ההתרחשות, וכפי עדות התובעת אף לעצור עצירה מוחלטת בשל חציית הולכי רגל, והעובדה כי ארעה הפגיעה, ולפי העוצמה הנצפית מתמונות הנזק, מלמדת כי נהגת הנתבעים לא נקטה זהירות מספיקה.

8.לאור כל האמור, ומשלא נסתר גובה הנזק, הנתמך בחוות דעת שמאי ובאישור על ביצוע תשלום שכ"ט השמאי, ישלמו הנתבעים לתובעת את סכומי הנזק המוכחים בסך 30,900 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות המשפט בסך 650 ₪.

לא מצאתי מקום לפסק שכ"ט עו"ד נוכח מהות ההליך.