ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב-יפו
|
10391-05-14
22/09/2014
|
בפני השופטת:
דנה אמיר
|
| - נגד - |
תובע:
ג.ל.
|
נתבע:
בנק יהב פתח תקווה 04119
|
| פסק דין |
בפניי תביעת התובע על סך 8,224 כנגד הנתבע.
על פי המפורט בכתב התביעה בהרחבה, על אף שהתובע הינו אחד מיורשיו של בנו, אשר נפטר בנסיבות טרגיות, העביר הנתבע את מלוא הסכום אשר היה מצוי בחשבון הבנק של בנו של התובע
(להלן : "חשבון הבנק") לגרושתו של התובע. הנתבע פעל כאמור על אף שלא היו בידיה תעודת פטירה או צו ירושה כנדרש ומבלי שהייתה מורשת חתימה או מיופת כוח בחשבון.
התובע מפרט בכתב תביעתו כי כאשר פנה הוא לנתבע לקבלת מידע על מצב חשבון הבנק, דרשו ממנו נציגי הנתבע תעודת פטירה וצו ירושה כדין ( לטענתם בהתאם לנהלי הבנק המוכתבים מגורמי הרגולציה) בטרם יעבירו לו כל מידע. התובע מתאר בכתב תביעתו בהרחבה את פעולותיו להמצאת המסמכים הדרושים, ושיחותיו עם נציגי הנתבע, כאשר בסופו של יום, משהתייצב עם כל המסמכים הדרושים התברר לו כי מלוא הסכום אשר היה בחשבון הבנק נמסר לגרושתו מבלי שנדרשה להציג את המסמכים אשר אותם נדרש התובע להציג.
התובע אף טען כי הנתבע היה מודע היטב לכך שמלוא הכספים הועברו לגרושתו עת שלח אותו ב"לך ושוב" להשגת המסמכים הדרושים אך לא יידעו בדבר.
כאשר פנה התובע לנתבע מסרו לו נציגיה כי העבירו הסכום לגרושתו שכן זו ביקשה את הכסף לצורך הוצאות קבורה ואף הציגה מסמך לשם כך. עיון במסמך שצורף מלמד שהמדובר בהזמנה למצבה (ראה נספח מצורף לכתב התביעה).
עוד טען התובע כי בפועל כל הוצאות הקבורה שולמו על ידו ועל ידי בני משפחתו ולא ע"י גרושתו, ואף צירף קבלות והזמנה לכתב תביעתו.
לטענתו פעלו נציגי הנתבע בניגוד לנהלים משהעבירו את מלוא הסכום שהיה בחשבון הבנק לגרושתו ללא הצגת מסמכים כנדרש בעוד הוא נאלץ לפנות לקבלת המסמכים ולשלם כספים תמורתם.
התובע טען כי הנתבע כשל בתפקידו כנאמן כספי בנו המנוח ולא פעל עפ"י חוק הירושה, תשכ"ח – 1965 המורה כי הורי המוריש חולקים בעיזבון באופן שווה (סעיף 13 לחוק).
לטענתו, עפ"י חוק הירושה, רק משממונה מנהל עיזבון, סדר העדיפות בין חובות העיזבון קובע כי הוצאות הלוויה, הקבורה והמצבה יהיו קודמים לכל חוב אחר על העיזבון.
התובע הוסיף כי על אף שפנה אל הנתבע במכתב בעניין לא קיבל כל תשובה או התייחסות ומכאן תביעתו לסכומים המפורטים בסעיף 27 לכתב התביעה ומהנימוקים המפורטים בהם.
בעת הדיון בבית המשפט חזר התובע על האמור בכתב התביעה וטען לדריסת רגל גסה של הנתבע בזכויותיו. לטענתו, כל ההוצאות נפלו לפתחו ולא לפתח גרושתו.
אשתו של התובע, אשר נכחה בעת הדיון מסרה כי הנתבע "טרטר ושיגע" את התובע וכי הוא זה אשר שילם את הוצאות הקבורה ולא גרושתו.
לטענת הנתבע בכתב ההגנה יש להורות על מחיקת התביעה על הסף שכן כתב התביעה איננו מגלה עילה כנגד הנתבע, כי אם כנגד גרושתו.
לטענתו, כשבוע לאחר פטירתו של בנה הגיעה גרושתו של התובע לסניף הנתבע, במצב נפשי קשה וביקשה למשוך הכספים מחשבון הבנק לאחר שהציגה הזמנה למצבה.
גרושתו אף משכה סכום נוסף שנצבר בחשבון הבנק לצורך הוצאות קבורה ולוויה.