רוזנברג נ' דן – חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, לאשר את הסדר הפשרה בין התובע ובין נתבעת 2, לאחר שבחודש מאי 2016 קיבלתי את בקשת התובע לאשר תובענה ייצוגית נגד הנתבעות.

התובע טען כי בגלל תקלות קרה שהנתבעות חייבו את הנוסעים שלא כדין על נסיעה בקווי התחבורה הציבורית שהן מפעילות. מאז ארגונם מחדש של הקווים בגוש דן בתחילת העשור, נוסעים שמשלמים על הנסיעה בכרטיס החכם ‚רב-קו‘ אמורים לשלם תמורת נסיעה אחת גם אם נסעו יותר, בתנאי שעשו זאת בתוך שעה וחצי ובשטחו של אותו אזור (מתוך שלושה). לגרסת התובע נתבעת 2 (להלן: אגד) חייבה אותו כמה פעמים על נסיעה נוספת אחרי נסיעה עם מפעילה אחרת של התחבורה הציבורית. הוצע לו החזר, אך לשם כך נהגו הנהגים להפנות אותו לתחנות השירות הגם שהציג להם את החשבוניות בו במקום, ואגד ביקשה שישלח אליה אסמכתאות. עילות התביעה הן הפרת חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, והטעיה לפי סעיף 2(א)(13) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981. התובע תבע לא רק השבה של החיוב העודף, אלא גם פיצוי על ההוצאות ועל בזבוז הזמן הנחוצים כדי לסור לתחנות השירות ולהציג (לשווא) את הרב-קו לבדיקה, ועתר לצווֹת על הנתבעות לגלות מה גרם לתקלות ולתקנן במהרה. הוא ביקש לייצג גם את מי שלא היו מודעים לזכויותיהם ולכן לא קיבלו בחזרה את המגיע להם. לשיטתו המידע הדרוש לזיהוי החברים בקבוצה היה מצוי אצל הנתבעות. לעומתו ביקשה אגד לקבל כי זיכתה אותו כעניין של מדיניות, אבל למעשה היה זה מעֵבר לנדרש ממנה מפני שמכשירי התיקוף שלה תקינים והגורמת לתקלה הייתה מפעילת התחבורה הציבורית שאיתה נסע את נסיעתו הראשונה – מה גם שהוא לא היה חייב להגיע לעמדת השירות, ובלאו הכֵי אין לפצות על כך. באין זכר לזכות המעבר על הכרטיס, טענה, חויבו הנוסעים כדין. על כך הוסיפה אגד שבנסיעות הנוספות לא השתכלל חוזה בינה לבין הנוסעים; שחיובים מוטעים עלולים להיווצר ממגוון סיבות; שהאחראי לאפיון הרב-קו ולהגדרותיו הטכניות הוא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ואליו יש להפנות את הטענות בנושא; שהיא לא הבטיחה שימוש נטול תקלות ברב-קו וששיבושים מועטים אינם מוכיחים הטעיה.

בקדם-משפט שנערך בשלהי מארס 2017, אחרי שהוגשו כתבי ההגנה ובקשות מקדמיות מטעם התובע, המלצתי לצדדים לבוא בדברים. המגעים הניבו את ההסדר דנן, שזה תוכנו: חבר בקבוצה הוא מי שהיה בעל רב-קו תקין מ-1 ביולי 2011 ועד 4 בדצמבר 2012; שנסע באותה תקופה בתחבורה הציבורית; שנסע בתוך אזור תשלום אחד בגוש דן יותר מנסיעה אחת במשך פחות מתשעים דקות; שחויב בתשלום על יותר מנסיעה בודדת. הקבוצה תפוצה בעשרים אלף ש"ח, אשר ייתרמו ל‚תחבורה היום ומחר‘, ארגון ששׂם לו למטרה לשנות את מדיניות התחבורה במדינה ולקדם תחבורה בת-קיימה (ובלבד שבמועד התרומה הוא יוכר כמוסד ציבורי כאמור בסעיף 46 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]). את כל החברים בקבוצה – כך נימקו הצדדים את ההחלטה לתרום את הפיצוי – אין אפשרות לאתר בדיעבד מאחר שאפילו נבדק כל רב-קו של כל נוסע נסיעת מעבר בתקופה שהוגדרה, לא הייתה הבדיקה שלמה, וגם שאילתה במערכות המידע שלה לא תסכון לבירור החיובים המוטעים. הצדדים להסכם הפשרה חישבו ומצאו כי לכל היותר חויבו 2,014 נוסעים חיוב עודף. זאת, על סמך הערכתו של התובע כי התקלה אירעה באחוז אחד מנסיעות המעבר. המספר המדויק נגזר מ-201,323, מספר הנוסעים שלפי בדיקותיה של אגד נסעו אצלה נסיעת מעבר באמצעות רב-קו באזור ובתקופה הנידונים. את הנזק הממוצע לכל נוסע הציע התובע לשום ב-9.80 ₪, לאחר שהעריך כי בתקופה הרלוונטית חווה כל חבר קבוצה שלוש פגיעות בממוצע, וחיסר ממחירו של כרטיס נסיעה באוטובוס באותם ימים, 6.60 ₪, הנחה ששיעורה עשרים עד חמישים אחוז. השיעור הנמוך שהופחת הוא ההנחה המזערית ברכישת כרטיסייה והגבוה – ההנחה לקשישים, לילדים וכיוצא באלה זכאים. אם נכפול 9.80 ב-2,014 נקבל את המכפלה 19,737.20, סכום הפשרה לפני עיגול כלפי מעלה.

היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להסדר הפשרה. הוא אך העיר שסכום הפשרה אינו מפצה על נזק הממון בדמות הטרחה שטרחו חברים בקבוצה שנאלצו לסור לתחנות השירות כדי לקבל החזר על החיוב הכפול. כן כתב שיש להעביר את הסכום לקרן לניהול כספים שנפסקו כסעד ולחלוקתם, אשר הוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות. אמת, הצדדים להסכם לא הביאו לידי ביטוי פיצוי בעבור הנזק שעליו הצביע היועץ, אך מנגד הם הסכימו על פיצוי מלא לחברי הקבוצה בעד החיוב הכפול. בפשרה שאליה הגיעו שקללו את הסיכויים ואת הסיכונים של כל צד, ועל-כן נכון לומר כי הפיצוי המוסכם שקול כנגד הפיצוי שלא יינתן בראש הנזק שהטריד את היועץ. אשר להערה האחרת – איני רואה יתרון בהעברת הכספים לקרן, אשר טרם החלה לחלק את הכספים באופן סדיר לגופים כאלה ואחרים, כאשר הסדר הפשרה מבטיח שכספי הפיצוי יועברו לאלתר לעמותה שזהותה ידועה ושלמטרותיה גם תובענה זו מכוונת.

ההסדר הוגן, סביר וראוי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. ראשית, סכום הכסף הנתבע מצומצם מאוד, ויעידו על כך הנתונים הכספיים שהובאו לעיל כמו מחירו של כרטיס לאוטובוס וההנחות הניתנות. שנית, היקף הקבוצה שחושב בשלב זה אינו רחב – כאלפיים חברים. שלישית, יש ממש בטענה שזיהויָם עד אחד אינו קל. רביעית, בגיבוש ההסכם הביאו הצדדים לו בחשבון שהתוצאה החיובית מבחינת כל אחד מהם לא בהכרֵח תתקבל. מבחינת אגד – משום שעלה בידי התובע להדגים מקרים שבהם התרחשה התופעה שבשלהּ הגיש את התובענה; מבחינת התובע – משום שאכן קשה לאמוד את היקף התופעה, ועדיין עליו להתגבר על טענות הגנה שעניינן המקור האפשרי לתקלות: כרטיס מקולקל או האוטובוס שממנו ירד הנוסע לפני שעלה לנסיעה הבאה. לכן עדיף הפיצוי הנוכחי משקילת הצורך להורות לאגד לברר את הסיבה לתקלות ולתקנן, בשים לב לכך שהיא נענית לפניות להשבת תשלום עודף שגבתה, בלי הצורך לפנות לתחנת שירות, אם הנוסע מוכיח לה שהוא זכאי לכך בהצגת חשבוניות או ברב-קו. מכל אלה מתבקשת המסקנה כי סכום הפיצוי שההסכם מקנה לקבוצה אינו רחוק מהסכום שהיה יכול להיפסק לטובתם בסופו של ההליך.

איני רואה טעם להטיל על איש לשמש „בודק“. גודל הקבוצה כפי שהעריך אותו התובע הוא נתון שכשלעצמו אינו מצדיק, בנסיבות העניין, את הוצאותיו של מינוי כזה – אשר קרוב לוודאי שתעלינה על ערכו של התיק כולו. בית המשפט נדרש לנתונים שהוצגו לפניו, וההערכה והשומה מסורות לו במצב שעליו עמדו הצדדים להסכם: חיובים מסוימים שלא היה להם מקום יכלו לנבוע מתקלה ברב-קו שהחזיק הנוסע, והמערכת כולה בנויה כך שעיבוד הנתונים עשוי לחייב את מפעילות התחבורה הציבורית להיעזר בשירותיהם של אחרים.

מעשה בית הדין נגד החברים בקבוצה שייווצר מכוח פסק-הדין עם הוצאתו לפועל ייסוב על עילות התביעה ועל הסעד דִלעיל.

המלצת הצדדים להסכם בדבר הגמול לתובע ושכר הטרחה לבאי-כוחו – עשרת אלפים ש"ח ועשרת אלפים ש"ח, בתוספת מע"מ, בהתאמה – נראית לי מדודה והוגנת ואני רואה לנכון לאמצה. אומנם כאשר מחברים את הסכומים יחד מתקבל סכום שהוא כסכום הפיצוי לקבוצה, והסכומים שיושבו אינם גבוהים בסופו של דבר. אך אין ספק כי הן הפרקליטים המייצגים הן התובע עמלו והציגו לפני בית המשפט את השאלות העובדתיות והמשפטיות שעמדו לדיון כמשנָה סדורה. הליך אישורה של התובענה הייצוגית נוהל עד תומו, ויש לשבח את עורכי-הדין על האופן שבו ניהלו אותו ועל רמתם הגבוהה של הטיעונים שטענו. מדובר בסוגיה חשובה, אשר מן הסתם אגד תיתן את הדעת עליה ותשכלל את מערכותיה, אולי אגב תיאום עם מערכותיהן של מפעילות התחבורה הציבורית האחרות, כדי שמקרים כגון אלה שאירעו לחברי הקבוצה לא יישנו. הואיל וביצועו של פסק-דין זה הוא פשוט ומיידי אין בעיניי צורך להתנות את תשלומי הגמול ושכר הטרחה – כולם או חלקם – בהעברת הכספים לעמותה (ראו סעיף 6 להודעת היועץ המשפטי לממשלה). אגד תעביר את הכסף בתוך 21 יום ממועד פרסום המודעה דלהלן, כנגד קבלת האישורים הנדרשים מהעמותה, ובתוך אותו פרק זמן תשלם את הגמול ואת שכר הטרחה. דוח על הביצוע יוגש בתוך 35 יום מיום הפרסום.