ת"צ 59351-10-13 ברוך נ' מילקו תעשיות בע"מ

1.לפניי בקשה לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק", להלן: "הבקשה") לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגיות (להלן: "התובענה") שהוגשה על ידי המבקש יחד עם בקשה לאישורה כתובענה ייצוגיות (להלן: "בקשת האישור").

2.עניינה של התובענה ובקשת האישור בהטעיה נטענת של ציבור הצרכנים בכך שהמשיבה כינתה את המוצרים המיוצרים ומשווקים על ידה - "מוו - שוקולד אגוזים וקצפת" ו"מוו - שוקולד קצפת" (להלן: "המוצרים") - בשם "שוקולד" תוך הפרת הוראות הדין.

טענות המבקש בתמצית

3.המבקש טען בתובענה ובבקשת האישור כי המשיבה הפרה את הוראת סעיף 104 לתקן ישראלי 36 (להלן: "תקן השוקולד") הקובע כי אין לכנות מוצרים שהתקן לא חל עליהם בשם "שוקולד". בענייננו, כך נטען, המוצרים אינם "שוקולד" ואינם מכילים "שוקולד"; התקן לא חל עליהם ולכן היה אסור לכנותם בשם "שוקולד" אלא היה על המשיבה לכנותם בשם "בטעם שוקולד". המבקש סבור כי המשיבה הפרה שורה של הוראות הדין, ובכללן: חוק הגנת הצרכן, חוק המכר, חוק החוזים, פקודת הנזיקין, צו הגנת הצרכן (סימון טובין), צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תקן 1145 שעניינו אופן סימון מוצרים ארוזים; ובעילות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, ועוד.

4.המבקש ביקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת ככוללת את אלו "אשר רכשו ו/או צרכו" את המוצרים נשוא התובענה החל מן המועד בו אלו שווקו ונמכרו "ו/או לחלופין במהלך 7 שנים" עובר להגשת התובענה (עמ' 2 לבקשת האישור).

5.המבקש עתר לסעד הצהרתי כי המשיבה מפרה את הוראות הדין; לצו עשה המורה על שינוי אריזות המוצרים כך שיעמדו בהוראות הדין, וכן לסעד כספי בגין נזק ממון ושאינו ממון אשר נגרם לטענתו לו ולכל אחד מחברי הקבוצה. את הפיצוי "בגין עגמת הנפש עקב ההטעיה והתסכול, הכעס ואובדן האמון ובכלל הפגיעה באוטונומיה" (עמ' 15 לבקשת האישור), העריך המבקש בסכום של 250 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה. נזק הממון האישי חושב על ידי המבקש על פי עלות רכישה של 8 מוצרים כל חודש, למשך שנתיים (528 ₪). אשר לנזק הממון שנגרם לקבוצה הנחת המוצא של המבקש היא כי כמות מוצרים זהה נרכשה על ידי 5% מבתי האב בישראל (105,000 איש). בהתאם העריך המבקש את תביעתו האישית בסכום כולל של 778 ₪ ואת התובענה הייצוגית בסכום שלא יפחת מ- 81,690,000 ₪.

טענות המשיבה

6.הסדר הפשרה בין הצדדים הושג טרם הגישה המשיבה תשובתה לבקשת האישור, ואת עמדתה בנוגע לטענות שהעלה המבקש שטחה היא בקצרה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה. לטענת המשיבה, שם המוצרים כפי המופיע על האריזות הוא בהתאם להוראת הדין. המשיבה מסבירה כי על גבי מכסה האריזה צוין שם המוצר בצירוף המילה "בטעם שוקולד", כי בחזית האריזה צוין שמו הרשמי של המוצר - "מעדן חלב בטעם שוקולד", וכי ליד שם המוצר הרשמי הופיע גם שמו השיווקי - "מוו שוקולד", ללא המילה "בטעם".

עוד טוענת המשיבה כי למבקש ולחברי הקבוצה לא נגרם כל נזק שכן המילה "בטעם" מופיעה פעמיים על גבי האריזות וכי המבקש וחברי הקבוצה קיבלו את התמורה המלאה שלשמה המוצר נמכר; הם עשו שימוש במוצר ואין מקום לדרישת ההשבה. בהתאם, סבורה המשיבה, אף לא ארעה כל פגיעה באוטונומיה של מי מחברי הקבוצה שכן כל המידע, לרבות מרכיבי המוצרים, היה גלוי בפניהם. הצרכנים ביקשו לצרוך את המוצרים בגלל תכונותיהם, לרבות טעמם, ואין חולק כי המילה "שוקולד" מציינת את טעם המוצר. לא זו אף זו, טוענת המשיבה, גם אם ארעה סטייה מהוראות התקן היא אינה עולה בהכרח כדי פגיעה באוטונומיה ואינה מצדיקה תביעה אישית או ייצוגית.

כמו כן, מבקשת המשיבה להפנות לפסק דינו של כב' השופט י' שפסר בת"צ (מרכז) 8111-11-12 ארגס נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (8.5.14) שדחה בקשת אישור דומה, תוך שקבע כי תקן השוקולד חל רק על שוקולד גולמי כדוגמת חפיסת שוקולד; קביעה אשר משפיעה לשיטת המשיבה באופן ישיר על סיכויי בקשת האישור להתקבל במקרה שלפנינו (אעיר כי בעניין זה דעתו של המבקש היא כי פסק דינו של השופט שפסר שגוי).